לאחרונה, יצא לי לפגוש לא מעט נשים שסיפרו על הדיסוננס הזה, בין Being ל- Doing. דווקא כשהמלחמה (לכאורה) הסתיימה, דווקא כשהחטופים החיים חזרו, דווקא כשהחטופים החללים שבים אלינו ומעגלים נסגרים, נראה שאין הקלה. בהיבט של ה- Doing יש מלא עשייה: תפקוד מלא, הספקים, משימות שנעשות, תפוקות מרשימות וריצה שנראית חיונית במרוץ החיים. אבל ה- Being לא משדר על אותו גל. משהו בפנים עצוב, איטי, מכונס ובעיקר - לא תואם את החוץ.   הפער הזה, בין תפקוד כלפי חוץ לתחושה הפנימית, יוצר דיסוננס שוחק. כאילו א

כמיטב המסורת, גם השנה אני מגישה לכן לפני יום כיפור סקירה של ארבעה ספרים שהצלחתי לקרוא בחודשים האחרונים, וזאת לטובת מי שצריכה ספר טוב לידה...

ספטמבר הגיע ולא התחשק לי לכתוב כלום לקראת השנה החדשה. חשבתי שזה עניין של זמן, ופניות, ואחר כך עניין של אנרגיה ומצב רוח. ואז הבנתי, שהשנה...