פוסט ההמלצות הקודם שלי היה יותר סקירה - לעיתים מסויגת - על הקריאות שלי בעת האחרונה. אבל הפעם, אני ממליצה בחום ומכל הלב על הספרים שקראתי. את חלקם התקשיתי ממש לסיים והם התהלכו איתי במחשבות עוד הרבה אחרי הקריאה. נראה לי, שזה מדד משמעותי להצלחה ולהנאה שהביא עימו הספר. אז ככה: במחילה מכבודה של אשת המערות/ אופיר טושה גפלה אוריאל, אביו של דני נעלם לפני כעשור, אבל לא ברור למה, ולאן, ומה עלה בגורלו. הספר מתחיל מנקודת מבטו של דני, שמקבל טלפון ממוסד פסיכיאטרי בלונדון, בו הוא מתבשר שאבי

אני כותבת את הפוסט הזה אחרי שבועיים סופר אינטנסיביים בעבודה שלי. ליוויתי ביקור חשוב מארה״ב וכשהם נוסעים חזרה, אני חוזרת לאט לאט לעצמי ולשיגרה הטובה שלי. הפעם, מייד אחרי שהתפניתי שוב לחיי, החלה חופשת חנוכה, כך ששוב לא הייתה ממש שיגרה במחוזותינו והכל הפך להיות פלואידי ולא מסודר. זה גרם לי לחשוב על שיגרה. על השיגרה שלי ועל שיגרה באופן כללי.    נזכרתי, שלפני כמה שנים, בהתכתבות עם חברות אהובות, כתבה אחת מהן, שבדיוק הייתה אמורה לנסוע לחופשה בחו״ל, שהנסיעה הקרובה מערערת אותה. היא לא

ביום ראשון אני מנהלת אדמיניסטרטיבית ביום שני אני עוסקת באומנות ויוצרת ביום שלישי אני מנהלת עמותה ביום רביעי אני כותבת, הוגה ויוצרת תוכן ביום חמישי אני מאמנת ביום שישי אני מארחת ומלמדת מבלי להתחייב על הימים בשבוע שבהם אני עושה כל אחד מהדברים (ויש ימים שבהם נעשה גם קצת מהכל) - זו תמיד הייתה הפנטזיה, לעסוק במגוון תחומים, וכך קורה בפועל! כי מי אמר שאי אפשר? הרצון הגדול שלי היה תמיד לעסוק ביותר מדבר אחד. כי אני יותר מדבר אחד . ומעניינים אותי מגוון תחומים, שיש לי את היכולת לעסוק