בלש גשש בפעולה…

הספר הזה שכב לצד מיטתי לא יותר משבועיים. בחיי! זמן שיא עבורי מבחינת מהירות קריאה.

נכון, היו נסיבות מקלות כמו חגים וחופשות ויותר פנאי לקריאה, ובכל זאת, כנראה שאם הספר לא היה מספיק טוב, לא היה לי בו עניין והוא היה נשאר לצד המיטה תקופה ממושכת יותר ומעלה אבק עד שהייתי מסיימת אותו… בקיצור, אפשר להסיק שמדובר בספר מוצלח בסך הכל למרות שבדרך כלל אני לא מחובבי הז’אנר הבלשי: אין לי סבלנות להיות דרוכה תוך כדי קריאה לפרטים הקטנים, אין לי חשק לשים לב לכל הרמזים ולהיות מעין ״חוקרת״, ״בלש״. גם הקריאה אצלי היא לא תמיד רצופה. יש ימים שאני מצליחה לקרוא יותר, ואז יש ממש תקופות, שאני לא מצליחה לגעת בספר. יש ערבים שבהם אני דווקא כן מצליחה לגמוע כמה שורות, אבל הקשב שלי לא במיטבו, מה שמיד מסכל את יכולת ההצלחה שלי לפתור תעלומה כזו או אחרת ולפצח את הסיפור הבלשי. אני לא אוהבת אימה או אלימות ובטח לא מושך אותי לפתור חידות רצח. כשאני קוראת – אני רוצה לשכל רגל על רגל ורק – ליהנות. לא “לטחון את המוח” בלבטים וניסיונות פיצוח. זה עניין תפיסתי אצלי, אני חושבת.

אבל כשמדובר במאיה ערד החוקים כנראה משתנים. אני מתגמשת על הז׳אנר. פחות מקפידה. סומכת עליה שתהיה פה סיפורת טובה. מהנה. כך, מאד מאד נהניתי מהאחרון שלה – ״העלמה מקזאן״ (עליו תוכלו לקרוא כאן), וגם את ״אמן הסיפור הקצר״ אהבתי במיוחד, כמו גם את “חשד לשיטיון” שהיה נפלא בעיניי. קראתי כמעט את כל ספריה. היו כאלה שנכנסו לליבי יותר, או פחות. אבל ידעתי, שברגע שאני מחזיקה ספר שלה – הכתיבה איכותית, העלילה טובה, הקריאה זורמת.

ובכן, גם במקרה הזה, אלה היו פני הדברים. מאיה ערד החליטה לכתוב ספרות בלשית. היא עושה את זה בחן, ביסודיות ותוך הפגנת ידע מרשים בתחומים רבים ומגוונים כמו גיאולוגיה, גיאומורפולוגיה, ספרות בכלל וספרות בלשית בפרט… לעיתים, הירידה שלה לפרטים ממש מייגעת ולא מעניינת, אבל איכשהו זה תמיד נסלח לה.

ב״מאחורי ההר״, ערד מספרת את קורותיו של זוהר בר, מרצה לספרות בלשית הנפרשות על ארבעה ימים בהם הוא מוצא עצמו מוזמן כמרצה אורח ל״ריזורט״ של זוג אמיד שלרגל חג ההודיה מארחים בבקתות שלהם ערב רב של חברים ובני משפחה. בתוך המחווה הלכאורה נחמדה ונדיבה מצד בני הזוג, מוצא עצמו זוהר בר המרצה, כבלש ממש. הוא מנסה להתחקות אחר המסתורין האופף סיפור משפחתי סבוך של בני הזוג והופך להיות כחוקר בפעולה, המנסה לפענח רצח ומסתורין על דברים שקרו עוד הרבה לפני שהגיע. יותר מזה – הוא עצמו הופך להיות סוג של קורבן (או בלש) כשנטמנים עבורו רמזים שונים ומשונים שהוא כביכול נדרש לפתור ולפצח. ערנותו נמדדת כמו גם “מוחו הבלשי” ואופן המחשבה שלו.

ואל תשכחו לחפש גם את ספריה הקודמים, הרומנים הנהדרים שהיו לא פחות מנפלאים בעיניי.