כבר כמעט שנה ש...
לא להאמין. לא להאמין שאנחנו כבר כמעט שנה בתוך אירוע הקורונה המתמשך. ולא בטוח שהמילה האחרונה כבר נאמרה... מה שכן, רבים מאיתנו כבר מחוסנים, ועצם קיומו של חיסון הוא הישג עצום בעיניי לאנושות, המתמודדת עם הנחתות, עם הטבע ועם ההפתעות שהוא מזמן לנו.
ובתוך האירוע הזה, הלא-כל-כך-נחמד, קרו כל כך הרבה דברים טובים.
זו הייתה שנה של כתיבה ויצירה עבורי. יצאתי מאזור הנוחות שלי עם ״אסתטיקה משפחתית״, הקורס שהוא כמו בייבי בשבילי. כל נשמתי שפוכה לתוכו, במלוא הנתינה והעשייה, היצירה והיצירתיות הבלתי פוסקת הנדרשים לטובתו. ולא רק שכתבתי, גם אזרתי עוז והשקתי אותו והנה, שנה לתוך מופע האימים של הקורונה והמחזור השני של ״אסתטיקה משפחתית״ כבר בעיצומו. זו גאווה! אני נרגשת מכל מה שקורה בקבוצה המיוחדת הזו, מההמלצות השוות, מהיישום של מה שאנחנו מדברות עליו, מהקהילה המתהווה, של נשים איכותיות שמתכנסות יחד לדבר באותה שפה - שפת ההשראה, האירוח, הנתינה, הבישול והאפייה, העשייה למען ביתנו ולמען עצמנו וכמובן שפת האסתטיקה והחיבורים המרגשים. אני כל כך מקווה שאירועי הקורונה יאפשרו לי לצאת לדרך עם מחזור שלישי, איפשהו במהלך חודש מאי.
ובמקביל לזה - החיים עצמם.
עונת ימי ההולדת בביתנו כמעט והסתיימה לה.
נלי (7) פתחה את העונה בתחילת ינואר, דקה לפני הסגר המהודק השלישי. תומר ולורי (13) המשיכו את הפסטיבל המשפחתי בסוף ינואר, אל תוך הסגר ומייקי (11) נתן את אקורד הסיום - באמצע פברואר. ואז, באותו שבוע של חגיגות יום-ההולדת המתמשכות של מייקי, נשאלתי על ידי שלוש חברות אהובות מאד שלי, שאין ביניהן שום קשר, מה עם יום ההולדת שלי והאם אני לא חוגגת השנה. הן הסבו את תשומת ליבי לכך שאני תמיד משריינת חודש מראש וקצת ״ניערו״ אותי להוציא הזמנת save the date בדחיפות.
אז לא, לא באמת התכוונתי לוותר על חגיגה. ומסורת זו מסורת. והמנטרה שלי - שצריך לחגוג כל דבר בחיים השבריריים שאנו חיים בהם, במיוחד בתקופה סוערת כמו זו - עדיין תקפה, אפילו יותר מתמיד. אז אחרי שסיימתי לחגוג לכולם, אני מתפנה לחגוג לעצמי. ואין כמו לתכנן הפקת יומולדת, להכין רשימות, לזרוק רעיונות, לחפש מפות ומפיות, ולארגן מפגש חברות קרובות, כמיטב המסורת.
ולא יאומן, אבל לפני שנגיד ג׳ק רובינזון, פסח כבר יהיה כאן ובתקווה גדולה שנעשה תיקון ל-"סגר פסח" של השנה שעברה ונוכל לחגוג בהרכב משפחתי מורחב, משוחררים ומאושרים, ולכבוד המאורע ייכתבו עוד רשימות וייאספו עוד מתכונים, ותהיה חלוקת תפקידים של מי-מביא-מה, ואולי נתחדש בכלים חדשים לבית, ובבגדים חדשים ללבוש ותהיה התכנסות מאחדת ויהיה כייף בלב.
ומה עוד קורה בימים אלו?
המשק נפתח לאיטו. ואיך זה משמח אותי, אין לכן מושג!
כמי שלא מסתדרת עם קניות און-ליין וחיכתה כבר לפתיחת החנויות בקוצר רוח, זה משמח שבעתיים. אני צריכה להרגיש את הבד, לראות בעיניים את המידה, ולמדוד את הנעל. הכי זריז, יעיל ואפקטיבי לי - כשאני מבקרת בחנות. אז אני בטוחה שאני לא היחידה שזה עובד יותר טוב עבורה, הסידור המסורתי הזה - של חנות פיזית לבקר ולקנות בה, שלא לדבר על כך שעסקים עומדים להתפרנס עכשיו כנראה טוב יותר, וזה לכשעצמו מקל ומעלה חיוך.
ויותר מזה, עצם פתיחת החנויות מאפשרת לי לחזור להרגליי הישנים, של ביקור במקומות מומלצים, כתיבה עליהם בבלוג ופירגון למי ששבה את ליבי. אני מאושרת לחזור לשיטוטיי ואם יש לכן המלצות למקומות שווים, שכדאי לבקר, לקנות, לשתות ולאכול בהם, מקומות נוטפי שיק וסטייל, אנשים טובים שכדאי להכיר ורצוי לכתוב עליהם - מוזמנות לכתוב לי ממש כאן.
ועד אז, מצרפת לקוראות החדשות שלי, וגם לכן הקוראות הוותיקות - למקרה שפספסתן,
כמה קישורים לפוסטים קודמים ששווה להציץ בהם:
ראשית, איך אפשר בלי אוכל?
שני מתכונים נהדרים שמתאימים עכשיו יותר מתמיד:
ולמי שמסתקרנת ולא שמעה על הקורס שלי, למי שרוצה להבין קצת יותר, הנה פוסט מסכם שכתבתי בסיומו של המחזור הראשון, שמאז נעשו עוד הרבה התאמות, דיוקים ו- fine tuning למחזור שני משודרג יותר, והיד עוד נטויה.
מוזמנות לשאול כאן שאלות נוספות, אם יש לכן.
אני תמיד שמחה לדבר על הפרויקט הזה ולהכיר עוד נשים שהאסתטיקה המשפחתית, הפנימית והחיצונית - חשובה להן.
ובגלל שכל כולי עוד על אדי ימי ההולדת, הנה המלצה חמה חמה שלי, למתנה מקסימה, אישית ושובת לב:
חשוב לומר, שההמלצה הזו, כמו כל ההמלצות שלי עד כה - אינה ממומנת! :-)
אני שמחה להמליץ מכל הלב, על דברים שאני אוהבת והיו מוצלחים עבורי.
אני נהנית לראות עסקים / אנשים שמגיע להם - כאלה שעושים עבודה טובה וראויה - מתפרנסים בכבוד. ואני נהנית לראות כמובן אתכם מקשיבים להמלצות שלי, סומכים עליי ומיישמים.
אז מקווה שגם הפעם תיהנו מזה, לפחות כמוני.
ואם אתם הורים למתבגרים, אולי תמצאו עניין בפוסט הזה, שכתבתי על "הרכש הפרטי" שלי...
טיול בנבכי גיל ההתבגרות והניסיון להבין איך עוברים את זה בשלום.
ולמי שעדיין לא מכיר - אני אדם כותב. אני כותבת כל הזמן. לעצמי. לבלוג. למגירה. כתבתי שני כתבי יד, שמחכים שאעשה איתם משהו.
ובינתיים אני נהנית לכתוב סיפורים קצרים, שנישאים על כנפי הדמיון.
את סדרת הסיפורים הזו כתבתי בהשראת תמונות מערכות לבוש ששבו את ליבי בפינטרסט.
מוזמנות להיכנס לפוסט המסכם, שבסופו תמצאו לינקים לכל 12 הסיפורים הקצרים שנכתבו והתפרסמו כפרויקט אינסטגרמי במקור.
פניי לפרויקט הכתיבה הבא ואני מתלבטת כבר איזה זמן, בין שני נושאים שרציתי לכתוב עליהם סדרת סיפורים קצרים. משום מה, אני בעיקר חושבת על זה, אבל עדיין לא מצליחה להגיע לכתוב את זה. כנראה שדרוש לי עוד זמן להבשיל בתוך הרעיון, להחליט מהו ואז הוא ייפלט ממני כרוח סערה, אני בטוחה.
ואם יש לכן רעיונות לסדרת סיפורים קצרים שאני יכולה לכתוב בנושא מסויים - מוזמנות מאד "לזרוק לי עצם" ממש כאן.
ולבסוף, רגע לפני שאני פורשת לארגוני יום ההולדת הפרטי שלי ולקראת הפסח שמחכה לנו מעבר לפינה, הנה קישור לפוסט עם טיפים לאירוח מנצח.
בטוחה שתמצאו בו עניין.
אז כמעט שנה שאנחנו בתוך האירוע הזה ובכל זאת, מפתיע לראות שלא חסר מה לומר. ולא חסר מה לכתוב ועל מה להמליץ. ואם הייתן רוצות לקרוא כאן על דברים נוספים / אחרים, אתן מאד מוזמנות להציע כאן.
מקווה שניפגש בקרוב!
ועד אז, אם תרצו להצטרף לרשימת הדיוור ולקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל שלכן, מוזמנות למלא את פרטיכן כאן.
Comments