Let’s stay home

מכירים את המשפט הזה? נתקלתי בו לגמרי במקרה בפינטרסט וגיחכתי לי בשקט. איזו גניבה ספרותית, חשבתי לעצמי. מישהו התגנב אל ביתי, שמע בסתר את ילדיי והחליט לתרגם את זה לתמונה מהממת עם כיתוב יפה ומדויק באנגלית ולהעלות לפינטרסט. וואלה יופי!!

כי מה יש לומר!? ככה זה בדיוק אצלנו… בכל הזדמנות שילדיי יישאלו מה הם רוצים לעשות, התשובה הקלאסית תהיה: בואו נישאר בבית.

הם אוהבים את הפינה שלהם בחדר, את האוכל של אמא שלהם (ואת המראה שלה עומדת במטבח וטורחת, כנראה…. אחרת איך נסביר את העובדה שבסיום כל ארוחה מייקי שואל מה נאכל בארוחה הבאה!?!), את הטלויזיה והתוכניות האהובות עליהם, את הבריכה בקיץ ואת האפשרות סתם לשרוץ ולהתפנק במיטה שלנו בימים סגריריים יותר. ובעיקר – הם אוהבים לא לעשות משהו מיוחד. רק להישאר בבית.

אולי נצא לטיול קצר או לאיזה קטיף? (אוי ואבוי, אמא! רק לא זה)

אולי נלך לים? (בסוף הם משתכנעים וכייף להם, אבל הקיטורים בדרך ליעד… שאלוהים ישמור!)

שלא יובן לא נכון. גם אני מאד מאד מאד אוהבת את הבית. אוהבת להישאר בו, אוהבת את האפשרויות שבו, אוהבת כל פינה בו. מעדיפה הרבה פעמים שחברים של הילדים יבואו אלינו ויהיו תחת עיני הפקוחה מאשר שיסתובבו לי ברחובות או ילכו לבקר בבתים שאינני מכירה… מודה באשמה! ויחד עם זאת, אני מאד מעריכה את ההתאווררות. אני אוהבת לצאת, לפגוש אנשים, לקבל השראה מבחוץ, ולפעמים זה גם נחמד שמישהו אחר יבשל עבורנו (אוכל של מסעדה, למשל), ולא תמיד להיות כבולה לכותלי הבית ולהיות בו כ״עבד״ 🙂 המינונים חשובים לי. האיזונים. אבל נראה שילדיי עוד לא השתכנעו…

אני עוקבת אחרי בלוגים וחשבונות אינסטגרם של משפחות בחו״ל ונפעמת בכל פעם מחדש מהיצירתיות, פעילויות החוץ והפנים, האיזונים ושיתוף הפעולה של הילדים בכל אלה. זה תמיד מקסים בעיניי. התשוקה וההנאה מלהכין חולצות בשיטת השיבורי היפנית בבית ואז לצאת לטייל בקרוואן ביעד חדש. או להכין עם הילדים פנקייקים בבית ואז לצאת לטיול על אופניים בחוץ, לטפס על עצים ולאסוף אוצרות טבע ביער או על חוף הים…. ביקור במוזיאונים (הילדים שלי מתפלצים רק לנוכח המילה!!!), בילוי על חוף הים, גלישה, קריאה בבית, ועוד פעילויות המאזנות בין חוץ לפנים הן משהו שאני ממש כמהה אליו, אך לא מקבלת יותר מדיי תמיכה לגביו בבית.

אולי כי בארץ שלנו, האפשרויות קצת יותר מוגבלות לטיול (כולם יוצאים לטייל בחגים ואז העומסים בלתי נסבלים. והחום, אוי החום!!! יש אנשים שזה פשוט מוציא אותם מאיזון. כמוני, למשל), או שאנחנו פשוט מתוכנתים אחרת… אולי מה ש״תופס״ לגבי הילדים באירופה או בארה״ב, לא בהכרח תופס גם כאן?!? ואולי זה בכלל עניין פרטי שלנו, כמשפחה, להיות ״סופר-גלו״ לבית ולשאוף לצאת ממנו כמה שפחות!?! תוהה ביני לביני בעניין הזה…

אז אילו תובנות אתם יכולים לספק בנושא!? בבקשה כתבו איך זה אצלכם. האם הילדים מחוברים הביתה? או שדווקא אוהבים לצאת ולבלות בחוץ!?! ואילו בילויים ״לייט״ יש לכם להציע לעכברי הבית? כאלה שלא ירתיעו את מקורקעי הבית מלצאת ולהתנסות? שתפו בבקשה ותבוא הברכה על ראשכם ♥

*תמונת הנושא לקוחה מכאן.