החופשה המושלמת שלי
לפני שבוע חזרנו מחופשה משפחתית קסומה.
לרוב, אנחנו לא מרחיקים בפסח, אלא נשארים פה בסביבה, אבל הפעם החלטנו לחרוג ממנהגנו, ונסענו לבקר את הוריי בשוויץ ולבלות איתם. טיילנו בלוגאנו (דרום שוויץ) וסביבתה. ראינו אגמים מהממים, הרים מושלגים, הרבה פריחות יפהפיות וברווזים שהאכלנו, קצת קניות, קצת איטליה (צפון איטליה) ובחזרה לניקיון השוויצרי ולמראות מרחיבי הלב. ככה, שבוע ימים נטו.
היה באמת נפלא וגם שבוע אחרי - אני ממשיכה לקבל מלא פידבקים על הסטוריז שהעליתי לאינסטגרם במהלך החופשה. תגובות כמו: כמה הייתי נדיבה לחלוק את השפע הזה והתמונות היפות עם עוקביי, איזה אסקפיזם כייפי סיפקתי עבור הנשארים בארץ, וכמה רעיונות והשראות זה נתן לחלקכן לטיול הבא, היו רק חלק ממה שכתבתן לי או אמרתן לי כשנפגשנו ברחוב. רק אספר שבזמן אמת, הייתה לי התלבטות קלה האם לחלוק וכמה, אבל כשקיבלתי כל כך הרבה תגובות תומכות, והרגשתי שהשיתוף הזה בא לי טבעי ובלי מאמץ, הבנתי שכך זה כנראה צריך להיות ושחררתי את השאלות בראשי.
אז כאמור, היה לנו נהדר. יצאנו מהשגרה - והרי לשבור שגרה זה תמיד דבר מבורך. היינו ששתנו יחד, במן כור היתוך שייזכר לעד. חופשות תמיד מייצרות זכרונות וחוויות וגם הפעם - היה לנו מלא מכל אלה. אבל הכי הכי חשוב ומשמעותי בעיניי היה שבילינו עם הוריי, במקום שהוא להם כבית, והיינו איתם בזמן איכות בלעדי, מזוכך ויוצא מן הכלל שהתפרש על פני 7 ימים מלאים ומיוחדים. אין לי ספק שעבורינו ועבור הילדים - החופשה הזו איתם תיזכר לדיראון עולם!
אבל - וגם כתבתי את זה בחשבון האינסטגרם הפרטי שלי, שלמרות הצילומים המשגעים שהעליתי והביחד הפנטסטי שהיה לנו - בטיול עם ילדים לא הכל מושלם. יש לא מעט אתגרים. לכל אחד יש את הצרכים שלו (מבלי להסגיר שמות, יש תמיד מישהו שרוצה קצת שקט מהאחים שלו, מי שמעדיף לטייל פחות ברגל, מי שהנסיעה כבר עושה לו בחילה, מי שרוצה גם טרמפולינה, משחקים ואטרקציות לגילו, ויש גם מי שתמיד ישאל: ״מתי אוכלים ואיפה!?!?״). כל אחד מושך לכיוון הרצונות שלו (קניות, קניות, קניות…). בקיצור, יוצא שלא פשוט לספק את כולם.
אז נכון, אי אפשר להבחין בזה בתמונות. שם הכל נראה מקסים ופסטורלי ומרחיב לב. לא שומעים את המריבות, חילוקי הדעות, הקיטורים והעצבים. ואפשר היה להשאיר את זה ככה ולא לגלות שגם היו רגעים סוערים.
אבל אני מאמינה באותנטיות.
והרי לרובכן יש ילדים וגם אתן יודעות שלא תמיד פשוט וקל.
האמת חשובה בעיניי, וראוי שתאמר. האמת מנרמלת ומזכירה לנו (ואולי זו נחמת טיפשים), שגם אצל אחרים יש רגעים כאלה.
קשוחים.
וזה בסדר.
ובתוך הנקודות הקשוחות האלה, כמה חשוב לזכור שאלה רק רגעים. והם תיכף יעברו. ואחריהם יגיעו רגעים חדשים, ״פרשיים״, רגועים יותר. ותבוא איתם שלווה, ונחמה, ואפילו איזה קורטוב של נחת ורווחה….
וחוצמזה, כבר למדנו שאחרי יום קשוח, מגיע יום משופר. איכשהו, מסתבר שזו מן חוקיות כזו… אחרי יום פחות טוב, מגיע ״יום פיצוי״.
אז נאחזים גם בזה.
וזוכרים גם, שלא הכל היה רע.
כי בתוך יום שלם, יש עליות ומורדות. גם וגם. רגעים שכולם מסתדרים עם כולם, יש צחוקים והווי וכייף. ולצד זה, יש גם כמה רגעים שמביאים עצבים וממש מייאשים. וכמה חשוב לא לתת לקושי ולאתגרים לצבוע לנו הכל בצבעים קודרים. כי הרוב? הרוב טוב!
אז מה בעצם רציתי לומר?
שחשוב לא להאמין לכל מה שרואים באינסטגרם. וכמה צריך להיזהר מהשוואה, ולהנות ממה שרואים - בעיקר להשראה. כי יש משהו שקרי ולא תמיד מדוייק ברשתות החברתיות, אז ״אל תפלו ברשת״!
ובכלל, יש משהו מאד טריקי עם המילה ״מושלם״. זה לא שבאמת יש משהו מושלם. בדברים באופן טבעי - מוטל דופי, קטן כגדול. החיים הם לא מושלמים. הם מורכבים ויש בהם מהכל. הם גם וגם. והם בעיקר - אמיתיים וריאליסטיים.
טיולים, ונסיעות וחוויות - הן לא מושלמות, אלא שלמות, על כל מה שהיה בהן. על הטוב ועל הפחות טוב. החשיבה הזו על ״פרפקט״, לא עומדת במבחן המציאות ומאד מאכזבת בסופו של דבר. וכמה חשוב גם לקחת דברים בפרופורציות...
ועכשיו מה?
עכשיו שחזרנו, אפשר להתפנות לערוך אלבום מכל הרגעים היפים שלנו ולעשות ״closer” לחופשה. אפשר לאסוף תמונות מכל המקומות המדהימים שראינו, האנשים האהובים שהיו לצידנו, והחוויות הטובות שאספנו לנו וככה פשוט, בין דפי האלבום, בלי העצבים, ההקנטות, הריבים - להנות שוב מהכל, נקי. וכמעט מושלם.
Comments