שלמות מושלמת: דברים שלמדתי על מרתה סטיוארט

אני כל כך אוהבת את מרתה סטיוארט. באמת. מגיל ממש צעיר. אני זוכרת את עצמי מסתובבת בניו יורק ונכנסת ל- Kmart, והפנים הנאות של מרתה, עם הבלונד המסודר והחיוך המאיר תמיד ניבטו אליי מכל עבר. סבתא שלי, יקירת העיר ניו-יורק, הסבירה לי בזמנו שזו “כוהנת הלייף-סטייל והאירוח הגדולה של ארה"ב”. לא היה ספק בדבר זהותה של מרתה. היא הייתה מוכרת לכל. ונדמה לי, שזו הייתה הפעם הראשונה שנחשפתי לצמד המילים לייף-סטייל!

בשנים האחרונות, יש לי לא מעט חברות שמכנות אותי ״מרתה סטיוארט הישראלית״, שזה סופר-מחמיא, למרות שאני לא תופסת מעצמי מומחית לייף-סטייל כמו הדמות המקורית. חלקן אף אמרו / כתבו לי שכשצפו בסרט על מרתה, הן חשבו עליי, מה שגרם לי להסמיק ולהיות מוחנפת עד בלי די. חתיכת קומפלימנט, חשבתי לעצמי.

אז כששמעתי שיצא דוקו על מרתה בנטפליקס, מייד ביקשתי מצוות ההווי והבידור הביתי שלי (aka מייקי דותן המתוק שלי) לחבר אותי ולשים לי מרתה. אני ממעטת לצפות בטלויזיה בשנים האחרונות (מפאת קוצר הזמן, לא איזה עניין אידיאולוגי), אבל זה בער בי, ומול בערה של מעריצה - אין הרבה מה לעשות, אלא לזרום עם השיגעונות…

הרבה דברים ידעתי על מרתה סטיוארט. כמו זה שהיא אישה נאה ומטופחת, שיש לה ידע עצום בניהול בית, גינון, בישול ואפייה ושהיא עשתה מזה קריירה. יזמית, אשת עסקים ויוצרת הנאה וריגוש מאירוח.

מרתה מזהה צורך. ואקום, ריק - וממהרת למלא אותו. היא בעצם יצרה ממושג ״עקרת בית״ שיכול להישמע עקר, חסר משמעות ותכלית - עולם! ״גם עם סינר אפשר ללכת עם כיסים מלאים״ היא אומרת, וזה הקסים אותי! כמה בטחון ואמונה בדרכה, כמה משמעות היא יוצקת לתוך המינוח "עקרת בית" וכמה כוחות ויכולות ניתנות כאן לאישה שנשארת בביתה, עם סינר… מרתה, בכל שנות העשייה שלה, טורחת למלא את המשבצת הזו בכל כך הרבה תוכן ועושר, שזה מעורר התפעלות והשראה.

מרתה לא רק פורצת דרך, אלא לומדת משהו חדש בכל יום. היא הוציאה לאור ספרים, מגזינים ותוכניות אירוח בתחום שאני תוהה לעצמי, כמה עוד כבר יש לחדש בו…

עצם העובדה שהיא כל הזמן מחדשת ואף ממציאה את עצמה מחדש - זו השראה גדולה בעיניי.

ובאותה נשימה, מהדוקו הזה למדתי עליה גם כמה דברים שלא ידעתי. חלקם ממש ניפצו לי את התדמית החביבה שלה. למשל, לא היה לי מושג שהיא החלה את דרכה כברוקרית ולא הערכתי כמה תעוזה יש בה (להיות אישה יחידה בנוף הגברי הזה).

על אף שהייתה נשואה לאנדי (שם אהוב עליי במיוחד), שהיה נדמה שהושיע אותה מחיים לא מאושרים בבית ילדותה, הנישואים הללו לא צלחו.

מרתה ממעיטה בערכן של הבגידות שלה, לעומת הבגידות של בעלה בה, שמהן נראה שהיא מאד פגועה (באופן טבעי, אך לא הוגן בהתחשב במעשיה שלה). הבגידות שלה עצמה הן: nothing, בעוד בגידותיו שלו מפרקות נישואים לא מאושרים.

ובכלל, מפליא להבין כמה חיי האהבה שלה היו ריקים ועקרים, וגם בן זוג שהיה לה לאורך שנים רבות (צ'ארלס סימוני, או "הגאון" כפי שכינתה אותו), די התפייד לאחר פרשיית הכלא שלה, ונישא למישהי צעירה ממנה לאחר 15 שנים של יחד. איזה עלבון שובר לב.

ובעיקר בעיקר, לא הערכתי עד כמה היא לא אימהית ולא חמה. מרתה הייתה קרה לבתה היחידה ומרוחקת ממנה כל השנים. ובכלל, חום אנושי הוא לא משהו שמרתה מצטיינת בו, וזה כל כך מתמיה בעיניי. בתור מי שעסוקה כל כך באסתטיקה - הן במובן של הנראות והן בהיבט של האירוח, ומי שמטפחת את הבית ואת המקום בו צומחת משפחה (דברים שבתפיסה הישראלית הם חום, לב ומשפחתיות), נראה שיש לה חסר רציני.

ואכן בסוף הסרט היא שואלת את עצמה מה יותר חשוב: קריירה או משפחה? בעיניי התשובה ברורה כשמש. ונראה שגם היא עצמה מבינה במה היא מאד כשלה.

אז מסתבר שלא הכל ״פרפקט״, כמו שמרתה אומרת על כל דבר בו היא נוגעת. ובתוך כל השאיפה הזו לשלמות וההתייחסות למושלם, מתגלים גם הפגמים הקשים שלה: הנוקשות, עצם היותה מעבידה קשוחה, הבדידות, היעדר החום האנושי שבה….

מסתבר שהשלמות היא אשלייה.

אז הפוך, מרתה. הפוך.

זה לא "perfectly perfect", כמו שאת נוטה לומר, אלא דווקא perfectly imperfect.

ואם תרצו להרחיב ולקרוא עוד על ה- שלמה שאינה מושלמת, תוכלו לעשות זאת כאן.

ומה בצם רציתי לומר בפוסט הזה?

בתור מי שבקושי צופה בטלויזיה, הדוקו הזה היה לי מעניין וחשוב ומרחיב אופקים.

אז נראה לי שבתור מי שבקושי רואה טלויזיה זוהי המלצת הצפייה הראשונה (והאחרונה?) שלי לגבי דברים שמתרחשים על מסך הטלויזיה… לא הייתי מתייגת את זה כ- must, אבל אם אתן אוהבות אסתטיקה, אירוח ולייף-סטייל כמוני, ואם אתן מחבבות את מרתה סטיוארט, אני בהחלט ממליצה להקדיש לזה שעתיים (די ארוכות) של צפייה מעוררת מחשבה. תהנו! וספרו לי איך התרשמתן.