סיפורים מחדר העבודה #11
בכל פעם שמישהו היה מציץ אל פינת העבודה שלה, אל משרדה הביתי, התגובה הייתה זהה: וואו, איזה ג׳ונגל! בחדרון הקטן שבסוף המסדרון עמדו עשרות עציצים בסלי קש, כיסא ראטן, מצלמת וינטג׳ שהונחה על השולחן ותמיד הזכירה לה את נסיעותיה לחו״ל, וכובע קש שעשה קונוטציה ישירה לתיירת שמסתובבת ביערות הג׳ונגל.... והייתה גם התמונה הענקית של הים. זו שצילמה, פיתחה ואפילו מסגרה וטרם הספיקה לתלות. זה היה מקום המפלט שלה. הג׳ונגל הפרטי שלה. תחושת הפראיות והטבע, אפשרו לה כמו להימלט מכל הדירות שבהן הסתובבה ואותן הראתה ללקוחות. ומכל הדירות שהראתה, את הדירה שלה הכי אהבה!!! היא הייתה מוארת, בקומה גבוהה שהשקיפה לים, עם מרפסת מרווחת ואפילו חדר לא גדול, שהוקצה להיות המשרד שלה. היא הייתה מאושרת בו. בשנה האחרונה הרגישה מיאוס מעבודתה כמתווכת. כמה עוד אפשר להסתובב, לסייר, להראות, לפשר, לדבר בשבחם של קירות וחללים, להתנחמד, להתאכזב ופעם בכמה חודשים ארוכים ללכת לבנק עם חיוך... והיא עוד הייתה מהמתווכות החזקות באזור. במה היא יכולה לעסוק במקום, תהתה לא פעם? בארגון סיורים וחופשות לתאילנד? היא הרי תהיה אלופה בזה! אבל זה ג׳וב עונתי, הרהרה בינה לבינה... אז אולי תפיק אירועים. שמחות. או שתצלם אירועים. היא חשבה על זה לא פעם ותמיד איכשהו זה התמסמס ונדחה להזדמנות אחרת של קרייסיס. אולי תארגן פופ-אפים, כל פעם בנושא אחר: ביגוד, כלים, אומנות, תכשיטים. היא טובה בזה – לשלוף כל פעם מוצר אחר, להציג אותו באופן שווה לב, למכור אותו. נמאס לה להציג כל הזמן רק ארבע קירות, לחזר אחרי לקוחות, לשדל ולתווך. ועד שיוצאת עסקה - יוצאת הנשמה!!! אבל בסוף כל סבב רעיונות חלופיים, תמיד חזרה למקור. לעבודתה כמתווכת... ורק פינת העבודה שלה זרקה אותה למחוזות אחרים. שם כל הפנטזיות שלה יכלו לקרות. מול צג המחשב שהראה לה את שוק הדירות בשכונה אל מול מאגר הלקוחות המתחלפים שלה, היא חלמה על הג'ונגל הפרטי שלה.
התמונה הנהדרת מפה.
Comments