סיפורים מחדר העבודה #3
פינת העבודה שלה הייתה עמוסה. הקיר שמולה, ששימש כמעין לוח השראה ענק, כוסה בציורים שציירה בצבעי מים: פלטות של צבעים, מקומות, אנשים, צמחים. קיר ציורים שהגיע לגובה התקרה וכיסה את כולו. שולחן העבודה עצמו היה מלא עד אפס מקום, מותיר לה מעט מאד מקום לעבוד עליו. שתי מנורות שולחן הוצבו עליו וסיפקו לה תאורה טובה. צמחים, שעליהם לא הייתה מוכנה לוותר, עיטרו את המרחב שלה. היא נזכרה בימים שהייתה הולכת למשרד בעבודתה כמנהלת חשבונות. איך הכל היה שחור ולבן, מובנה בטבלאות אקסל, כל כך חד גוני והסב לה שעמום. היא נזכרה איך הייתה כמהה אז לכתמי צבע שימלאו את חייה. והנה, היא עושה את מה שהיא אוהבת. היא מציירת. ויש לה אתר בו היא מוכרת את יצירותיה. היא עובדת עם חברת קוסמטיקה איטלקית ומציירת להם בהזמנה אישית. יש לה לקוחה מקומית שמייצרת סלי קש ומזמינה ממנה איורים מותאמים. ואיך זה, תהתה, שזה לא מספיק לה. איך זה שזה ממלא את הנפש, אבל לא את חשבון הבנק? איך זה שאמרו לה שברגע שתעשה את מה שהיא אוהבת - הכל יסתדר? מי מכר לה את האשליה הזו, שברגע שתעשה את מה שזורם בעורקיה ותהפוך את התחביב לעיסוק, היא תחיה טוב עם עצמה ויהיו לה חיי שפע!? ואיך זה שהשפע המדובר כל כך ממאן להגיע, ובמקום רווחה, וקלילות ושמחה - דברים שהיא כל כך קיוותה לזמן אל חייה, היא חווה חוויית צמצום ודוחק? מדי פעם הוא חוטא ומזכיר לה שכשעבדה בחברת התרופות ההיא, בתור מנהלת חשבונות, היה להם יותר מהכל. יותר חופשות, יותר חיוך על הפנים, יותר כסף בבנק, יותר מהכל, היה מציין. ועכשיו!? עכשיו השולחן עמוס צבעים וזה לרגע מרטיט את ליבה. חגיגה בנשמה, היא משכנעת את עצמה, זה לא פחות חשוב. המספרים בשחור לבן יצאו סוף-סוף מחייה. אבל אז תחושת המחנק משתלטת עליה והיא מרגישה דחוסה, מצומצמת, מוגבלת בצעדיה, ותוהה האם נכון היה לעזוב? אולי הייתה צריכה להישאר במקומה? להמשיך להיות שכירה במקום עבודה משמים, ולהמשיך במקביל לפתח את עסקי האיור שלה? אולי לא צריך לוותר על משהו כדי לתת למשהו האחר מקום? אולי מציאות החיים מחייבת לרקוד על שתי החתונות במקביל?
התמונה היפה מפה: Pinterest
Comments