Would you be my Valentine?
אז הנה הוא שוב כאן, ה- Valentine's day וכל הפיד שלי באינסטוש התמלא בלבבות אדומים, ובמבצעים ורעיונות איך לשמח את החצי שלי ביום האהבה (או איך הוא יכול לשמח אותי…), ולמרות שאני בכלל לא מתחברת לכל העניין הזה, של יום האהבה, משהו בתוכי לא נתן לי להתעלם מהעסק הזה לגמרי.
אז התלבטתי, מה לכתוב לכבוד יום האהבה הבינלאומי?
האם לכתוב על מקורו ועל חגיגות שונות הנהוגות בו? או שאולי אתן איזה מתכון? משהו עם לב ופירות אדומים, שהאהבה בו תהיה מודגשת וברורה… ניסיתי גם לחשוב על איזה סיפור אהבה, ובהיותי רומנטיקנית חסרת תקנה, זה דווקא הרגיש כמו הכיוון הנכון והצליח לרתום אותי לכתיבה.
ניסיתי להיזכר באהבות גדולות שהיו לי, וגם בכאלו קטנות, שלא הבשילו. ושיחזרתי במוחי גם את סיפורי הדייטים המתישים מאי-שם, בחיים הקודמים שלי, שמי זוכר בכלל איך היו נראים לפני שבאו הילדים… וזה כבר שיעשע אותי ממש. כי נזכרתי בבן החביב של השופט, שהכין לי ארוחת ערב מושקעת כבר בפגישה השנייה שלנו (מאז ועד היום אף גבר לא הכין לי לאכול :-)), וחשבתי על רופא העיניים היווני (כן כן…), שבקושי דיבר עברית, והרהרתי במושבניק החתיך שניסה להרשים על הדייט הראשון, כשקיבל התראה שאזעקה פועלת בעסק ושידל שניסע יחד למושב, לבדוק מה קורה (ויתרתי על התענוג. באותו ערב ובכלל), ושיחזרתי בראשי את הדייט עם הקצין שהזמין את החיילת מהלשכה לדייט ובא לאסוף אותה על אופנוע (לא עליתי!), וחשבתי בחיבה על הג׳נטלמן המקסים שלמרות כל הכוונות, ההשתדלות והרצון הטוב שזה יצליח - היה חסר לנו את המרכיב הסודי שנקרא כימיה. והיו עוד רבים וטובים (מי יותר ומי פחות) וכשסיימתי לסרוק במוחי את כל אלה, נשמתי לרווחה שאני לא בסרט הזה יותר ושהגעתי לחוף מבטחים ושמחתי שיש לי את תומריקו, ה-הכי לא רומנטיקן שיש, אבל המלא בהרבה דברים אחרים נהדרים…
אז אחרי כל הזיכרונות הנוסטלגיים האלה, החלטתי שזה די נדוש - לכתוב עוד מתכון, או לספר עוד סיפור אהבה, והחלטתי לעשות את הדבר שאני הכי מצטיינת בו והוא - להכין רשימה. פשוט רשימה עם כל האסוציאציות שעולות לי בהקשר של וולנטיינ'ס. אז הנה לכן, רשימה אסוציאטיבית קצרה. וכמו תמיד, אתן מוזמנות להוסיף אליה משלכן, כמובן.
1. וורדים אדומים - לעד ורדים יהיו הפרח המועדף עליי. אדומים - דווקא פחות.
2. עוגת לימון בחושה (קשור לפוסט הזה, כולל מתכון משגע).
3. סלין דיון - לא יעזור! קול הזמיר ששרה את שירי אהבה הלעיתים קיטשיים, תמיד יהיה הפסקול של הוולנטיינ'ס.
4. ובהמשך ישיר לסעיף הקודם - הסרט הקלאסי: טיטאניק.
5. שוקולדים - זו אהבה משוגעת, שכנראה לא תיגמר לעולם! אלו מצויינים.
6. דובוני פרווה חמודים, עם או בלי לב - זה, אין מה לומר, הקיטש בשיאו. למה זה בדיוק משמש ומה לעזאזל עושים עם זה אחר כך!?
7. עוגיות סנדוויץ׳ - אם אפשר, שיהיו בצורת לב ועם ריבת תות אדומה בפנים ועם מלא מלא אבקת סוכר.
8. לבבות - מלא לבבות. אם אפשר אדומים. טעימים, או כאלה משובצי יהלומים. על טבעות, על שרשראות ומלא מבצעים שלא משאירים אף לב אדיש…
ואחרי כל זה, חשוב להזכיר שהוולנטיינ'ס הזה הוא בכלל לא שלנו. סתם תפסנו על התאריך הזה טרמפ. ואם כבר, הרי יש לנו את יום האהבה העברי שלנו, בט״ו באב, אז למה אי אפשר להסתפק רק בו!?! למה צריך לקחת גם את הוולנטיינ'ס כחגיגה נוספת? בעיניי, כל זה מיותר. בין כה הכל הפך להיות כל כך ממוסחר… ולמה בכלל צריך יום אחד בשנה שמוקדש לאהבה באופן אקסקלוסיבי!?
הרי יום האהבה צריך להיות כל השנה!
כל יום צריך להיות יום של אהבה.
ואנחנו כבר יודעות, שמה שחשוב באמת זה היום יום, הרגעים הקטנים, הפשוטים, ולא היום הזה, האחד והיחיד,
פעם בשנה, שיש בו הצהרה כזו בומבסטית... יום האהבה!
נראה לי שהשיר המדוייק הזה של סיון זיו מיטיב להסביר את כל העניין.
אהבה היא הרבה יותר מפרפרים בבטן, וראש בעננים, והתלהבות של התחלה וים של ריגושים. אהבה זו חברות, ומחוייבות, והדדיות וכבוד וכל אלה באים לידי ביטוי מדי יום… בעיניי, אלה הם דווקא הדברים הקטנים, ההרגלים הפשוטים - כמו לגרד את הגב, כמו לעשות רגע מסאג׳ בכתפיים, כמו לקרוץ לו ברגע כזה, כשכמעט מאבדים את זה - שעושה את כל ההבדל, ולאו דווקא המחוות הבומבסטיות.
ולסיום סיומת, חברה מוכשרת שלי, ציידת של דברים יפים ומעוררי השראה, שתמיד שולחת לי דברים מקסימים
וצובעת את עולמי בצבע, ובעושר אסתטי, כולל מלא חוכמת חיים - שלחה לי השבוע את זה:
פיד משגע, שכל כולו כישרון והרבה מאד אהבה.
אוהבתותך, קרן מיוחדת שלי ❤️
ואל תשכחו לאהוב. מדי יום.
כי אהבה - היא מביאה אהבה.
コメント