Yes, you can!

בימים עמוסים, כשהראש מלא מחשבות ועסוק בטרדות, לפעמים צריך משהו שיסיח את הדעת, שיכניס איזון ואיזו שלווה. משהו שיסב רוגע פנימי. משהו שהוא fun והוא רק שלנו. האם יש לכם משהו כזה? משהו שמפנים עבורו זמן ועושים אותו בשביל להזין את הנשמה? בעלי רוכב על אופניים. הבנות שלנו תמיד יעדיפו יצירה (ציור לרוב) כדי להירגע מהיום יום, ולמייקי יש את הגיטרה שלו. אמא שלי שנים הייתה עוסקת בעבודות יד מסוגים שונים – סריגה, רקמה, ציור על עץ, בניית קופסאות וציפויי בבד ועוד ועוד. לאבא שלי יש את הספורט שלו – פעם זה היה ריצה וכבר כמה שנים טובות שהוא באופניים, שהפכו להרבה יותר מתחביב אלא משהו מקצועי ורציני.

ולנו, הנשים?? האימהות הצעירות שעסוקות כל היום בלתת ולהעניק לכולם? איזה תחביב יש לנו? בשגרת היום העמוסה שלנו אנחנו לא תמיד זוכרות להתחבר אל עצמנו, להיזכר מה אנחנו אוהבות לעשות, מה מסב לנו נחת ומה גורם לליבנו להתמלא. ובעיקר, לא תמיד אנחנו מוצאות את הזמן לזה….

יש כל כך הרבה דברים שאני נהנית לעשות ומסבים לי אושר. אפייה, למשל, היא מאד דומיננטית אצלי. זו ממש תרפיה. ויש גם כתיבה, צילום וקריאה. לא תמיד מוצאים פנאי לפנות לתחביבים האלה פנאי, אבל אני מאד משתדלת. פשוט כי אני יודעת מה זה עושה לי אחרי. איזו תחושת התעלות אני מרגישה, או כייף פשוט, תחושת סיפוק והנאה טהורה. לאחרונה, למעשה ממש בתקופת ההיריון, התחלתי לצייר. זה היה משהו שתמיד רציתי לעשות אבל הנחת היסוד הייתה שאין לי את הכשרון לכך. מכירים את הביטול העצמי הזה? את חוסר האמונה בעצמך? את הפחד לנסות? ובכן, החלטתי שאני מתגברת על כל אלה ובהמלצת חברה שמציירת ועשתה לי חשק, הופניתי אל מורה מהממת, אישה מבוגרת, סבלנית ונעימה שמאמינה שכל אחד יכול. היא גם דוברת אנגלית, כך שתוך כדי השיעור אני מתרגלת את האנגלית שלי וזה לעיתים מרגיש יותר כמו שיעור אנגלית מאשר שיעור ציור…. לפני הלידה הייתי הולכת אליה פעם בשבוע, למשך שעה וחצי-שעתיים, ואלה היו שעות האושר שלי!

זהו זמן שהוא רק שלי. בלי "אמא מה אוכלים?" או: "את יכולה להדפיס לי / להכין לי / לשכב לידי עד שארדם" וכו' וכו'. זה הזמן שהטלפון שלי על שקט (ואז מה אם מחכות לי בו עשרות הודעות ושיחות שלא נענו בתום השיעור!!!???). זה הזמן שלי ללמוד להתבונן, לשים לב לדקויות, לאבחן, ללמוד טכניקות, לערבב צבעים ולשאוף קדימה כל הזמן. ובל נשכח שבסיום גם יש תוצרים – שזה הכי משמעותי לאנשים הישגיים  תוצרים בדמות ציור שנתלה אחר כך על קירות הבית ומפאר את החלל (וגם את יוצרו! אחחחח, איזו גאווה!!!).

לטעמי, הובי הוא must עבור כל אחד. הוא עוזר להירגע, הוא מעיף את הדאגות לשעה-שעתיים, הוא מעביר את הפוקוס פנימה, אלינו, לעצמנו, ולוקח אותנו למקומות אחרים… הזמן הזה, לעצמנו, הנתינה פנימה, יחד עם ההתפתחות האישית, עם החיבור הפנימי וההקשבה ללב כדי לעשות מה שבאמת עושה לנו טוב – הם יקרים מפז!!!! כל כך כייף שיש פרויקט שהוא רק שלך.

אז למה אתם מתחברים? מה ההובי שלכם? האם יש לכם כזה? והאם אתם מפנים עבורו זמן? אם התשובה היא לא, אז הנה, הפוסט הזה הוא הזרז שלכם. סמנו לעצמכם משהו שרציתם תמיד לעשות לעצמכם, לנשמתכם, ולכו על זה! ואם זה יעזור למחויבות שלכם לצאת מן הכוח אל הפועל, כתבו כאן למטה מה הייתם רוצים לעשות בחודשים הקרובים. הכתיבה פה היא סוג של התחייבות, הצהרת כוונות, סימון יעד. ומכאן הדרך למימוש, כבר קצרה. כי אני בטוחה שכל אחד יכול. כל אחד יכול למצוא לעצמו תחביב, לטפח אותו, להתמסר אליו ובעיקר – לפנות לו זמן וליהנות ממנו מכל הלב. בהצלחה!!

הציור המשגע הוא של ג'ייני קסלר, מורתי הכישרונית.