אי של וודאות, בים של טירוף

“שמת לב שאני לא נחמדה? שאני קצת חמוצה?”, היא שאלה קצת אחרי שהתחלנו להתאמן. “כן,” הודיתי ואמרתי שייחסתי את זה לרוח התקופה. “אז איך את לא אומרת לי?” התרגזה עליי. “הרי אם לקוח – שהוא לא את – נכנס לכאן ורואה אותי ככה, חמוצה וממורמרת, הוא מיד יעוף מכאן”. אבל זה כל כך מובן, חשבתי לעצמי. רגע פותחים לה את העסק ובדקה שאחרי מחליטים לסגור. המנויים, המתאמנים, ההפסדים, חוסר האונים…. להמשיך??? אם זה לא מצדיק פנים זעופות, אז מה כן? “נראה לי שאני פשוט מאפשרת לך להיות ככה, חמוצה,” אמרתי להגנתי. להגנתה. “נותנת לך את המקום להתעצבן ולהתמרמר, להתפרק, לכעוס. זה בסדר. כנראה שזה בגלל חוסר הוודאות. ואני די בטוחה שעם אחרים את אחרת. יותר אסופה ויותר משדרת נינוחות ונחמדות. איתי את מרשה לעצמך להיות אותנטית. זעופה. כמו ילד מתבגר בבית הוריו. אני כבר רגילה,” צחקתי. “אוףףף,” היא רטנה ויכולתי ממש להבין אותה. היא הרהרה לרגע בדבריי, שכנראה הניחו את דעתה. “את צריכה לכתוב על זה פוסט לבלוג שלך”, פסקה. “על מה?” תמהתי. “על אי הוודאות,” הסבירה. ובכן, שמעתי בעצתה הטובה. אי וודאות זה משהו ששווה לכתוב עליו, במיוחד בתקופה ההזויה בה אנחנו חיים, כשהעניין הזה, של חוסר ודאות, זה בעיקר מה שמנהל אותנו. אז איך אתם בתוך אי הוודאות?

הרי כולנו, או רובנו לפחות, אוהבים שיש לנו וודאות. היא נותנת לנו שקט. ודאות היא המוכר, השיגרה. ידיעה בטוחה איך הדברים נראים. רובנו מעדיפים מצב שבו אנחנו יודעים מה התוכניות, מה עומד לקרות, שהמציאות שלנו מוכרת ורגילה ושאנחנו נעים בתוכה ברוגע, כמעט על אוטומט. אנחנו אוהבים את הצפוי, אוהבים מציאות שברור לנו מה עושים מחר בבוקר, ולאן נוסעים בעוד שבועיים, ומה נכנס לבנק בסוף החודש. אבל הקורונה באה והפכה לנו את הכל, ולימדה אותנו (ועודנה מלמדת) וואחד שיעור.

פתאום יש חוסר שקט. ומלא רעש (בראש, בלב). ולפתע, כל מה שעשינו עד היום כמעט לא שווה. חלקנו נדרשים להמציא את עצמנו מחדש… ולא ברור איך ומה יהיה כלכלית. והאם נוכל לצאת לעבודה מחר, או שהילדים יישארו בבית? והמתח הזה – של האם ומתי יודיעו על סגר? ומה עם הבידוד, שנראה שאנחנו כל הזמן בעין ה״אח הגדול״ ולא ברור מתי תנחת עלינו ההודעה להיכנס לבידוד כי נחשפנו לחולה מאומת אפילו מבלי שידענו שאנחנו ליד אחד כזה… כמה מתח יש בעצם ההבנה הזו, שאין לנו שליטה על כלום ושום דבר. ועדיין לא אמרתי כלום לגבי העניין הבריאותי, שהוא לבדו גורם לסטרס. ומה בסך הכל רצינו!? אי קטן של וודאות, בים הטירוף הזה. מקום שאפשר יהיה לנשום בו, בלי לחץ, בלי החשש מה יהיה עוד שעה ואיך העולם יתנהג מחר… פשוט לחיות. ברוגע. בידיעה שמחר בבוקר נקום, והכל יהיה טוב. כמה טריוויאלי. וכמה לא…

מה אתם עושים עם אי-השקט הזה? עם חוסר הודאות? הנה כמה דברים שעובדים בשבילי:

1. לנשום – כן כן. כמה שזה נשמע טריוויאלי, לפעמים, כשנכנסים לסטרס שמביאה איתה אי הוודאות, פשוט צריך לחזור לנשום. או לפחות להיות מודעים לנשימה. מכירות את השיטה שמפשטת את תהליך הנשימה עבור ילדים? ״להריח פרח, לכבות את הנר״. ואז שוב. ושוב. בדיוק כמו שזה נשמע: שואפים אוויר בדיוק כפי שעושים כשמריחים פרח וממלאים את הריאות, ונושפים בדיוק כפי שמכבים נרות על עוגה… מוציאים את האוויר ומרוקנים את הריאות.
   

1. 
   

2. לדבר לעצמנו, להרגיע אותנו. וכל אחת מאיתנו יודעת בדיוק מה משקיט אותה ומה גורם לה להירגע. אותי באופן אישי מרגיעה המחשבה שהעבר נגמר וכבר לא משנה דבר, והעתיד לא ידוע ולא באמת בר ניבוי. רק נקודת ההווה היא החשובה וזה הדבר היחיד שאנחנו יודעים ושיש לנו עליו איזו שליטה. חשוב בעיניי להתמקד בכאן ועכשיו. במיוחד עכשיו.

3. להקשיב ללב – להישאר יותר בבית? לעבוד יותר מרחוק? לא לשלוח את הילדים למסגרות? לא לצאת למסעדות? להזמין כל מה שאפשר הביתה? להסתובב רק קרוב לבית? מה שעובד טוב בשבילכן בתקופה הזו ועם מה שאתן חיות איתו בשלום – זה מה שצריך לעשות.

4. לכתוב – אני מאמינה גדולה בכתיבה אינטואיטיבית. פשוט לכתוב כתיבה זורמת: מה אתן מרגישות? איך הייתן רוצות שיהיה? מה תרגישו שם? כך, תמגנטו לכן טוב.

5. לקבל – לוותר על הדבר הזה, שנקרא שליטה. אין לנו שליטה כרגע, אין אחיזה. זה מוזר וזה אחר וזה לא קל, אבל זה מה יש. צריך לקבל את המצב כמו שהוא וללמוד לחיות בתוכו. פשרות, התגמשויות, להמציא את עצמנו מחדש, להיות יצירתיים ובעיקר – לא להיכנס לפאניקה. פשוט לקבל בכניעה, ולא ממקום אומלל של כניעה, כאילו נוצחנו, אלא מתוך ההבנה ש-״זה מה שיש כרגע, ועם זה ננצח״.

6. למצוא פרט אחד בסיטואציה בו אתם יכולים לשלוט. משהו הכי קטן שיעזור לכם להרגיש שיש לכם איזושהי שליטה במשהו… מה מכינים לארוחת הערב? מה לובשים היום? מה עושים כשנשארים בבית? אלו הדברים הקטנים שעדיין יש לנו עליהם say והם עדיין בתחום השליטה שלנו.

7. ספורט, מוסיקה טובה, ציור, אסקפיזם בדמות סדרת טלויזיה, סרט או ספר טוב, שיטוטי בריחה אל הפינטרסט או האינסטגרם, שיחה עם חברה טובה, יין!!!! (במידה) או כל דבר אחר שעושה לכן טוב ויעזור לכן לצלוח את תקופת היעדר הודאות הזו – הוא ראוי ומבורך.

8. להביט מדי פעם למעלה, לשמיים. הם כחולים ובדרך כלל יפים ואופטימיים, במיוחד בתקופת הקיץ הנוכחית. האפשרויות הן בלתי נגמרות. יהיה בסדר! (ולהביט למעלה, תמיד עדיף על להביט מטה…).

מקווה שנצליח להפיק מהתקופה הזו את המיטב ונצלח אותה בשלום. הרבה מזה בעיניי מצוי ב- state of mind שלנו, בהלך הרוח, בכוח המחשבה, באימון פנימי ובאפשרות שלנו לברוא לנו מציאות חדשה בתוך המציאות ההזויה שנכפתה עלינו. לא מזמן נתקלתי במשפט המקסים: “החופש שוכן בתוכנו”. ובכן, נכון. החופש באמת שוכן בתוכנו. כמו גם השקט. פשוט צריך למצוא אותו בבפנוכו שלנו ולעבוד חזק על להבליט אותו ולהנכיח אותו בחיים שלנו. ושיהיה לנו בהצלחה עם זה.