ארבעים…

פעם, לפני המון שנים, יצא לי לקרוא את ״סדר נשים״ של עמיה ליבליך. כל כך הרבה שנים עברו מאז ואני עדיין זוכרת כמה הוא נעם לי ועד כמה נהניתי מהקריאה בו. זה היה ספר ראיונות עם נשים שחיות במשפחה הישראלית החדשה: נשים החיות ללא בן זוג. רווקות, גרושות, אלמנות, חד הוריות, לסביות ועוד. כולן סיפרו בגילוי לב על חייהן. באמת ספר מקסים, מעורר מחשבה ופוקח עיניים. אם יוצא לכן לשים עליו יד – קחו ותיהנו. הוא שונה ואחר מכל נובלה שתקראו. הוא אמנם ספר ראיונות אבל עדיין נקרא בנשימה אחת ועובדה שטעמו הטוב עדיין נשמר בפי כל השנים האלה.

ואז הגיע ״ארבעים״.

כמעט מיד התחלתי לקרוא בו. ומהר מאד הבנתי שהוא שונה בתכלית מספרה של עמיה ליבליך. הספר הזה אמנם כתוב כסיפורי נשים הנקראים כל אחד באופן עצמאי, אך הוא נכתב כנובלה, וכל הסיפורים גם קשורים אחד לשני ובין כולם עובר איזה חוט מקשר, עניין או מכנה משותף. איפשהו במחצית הספר “נופל האסימון” שזה לא מקרי, ולא כל סיפור עומד בפני עצמו, אלא דברים מתחברים כמו אל פסיפס גדול ומרשים. פתאום עושים הקשות וקישורים ומחברים פיסות מידע, חתיכות קטנות לכדי פאזל אחד ענק וזה מקסים כי זה נתווה בעדינות כמעט בלתי מורגשת.

כל דמות בספר חווה את גיל 40 בצורה אחרת: אחת עם הרצון העז להרות, אחרת עם הצורך דווקא להיפטר מהריון, בדיוק עכשיו כשהילדים כבר יחסית גדולים ויש הזדמנות לפתח קריירה. בספר הזה תוכלו לקרוא על רווקות מתמשכת וחיפוש אחר קשר. על הכמיהה לאהבה, על אימהות מאוחרת, על סוג של פרידה מילד בוגר שעוזב את הבית, על הרהורי בגידה, על ההבנה שהילדים גדלים מהר ובכל זאת רוצים כמה דקות של שקט לעצמנו. תוכלו לקרוא על הדברים הקטנים, היומיומיים שכולנו מכירות: על ה״פירפורים״ שלנו, כנשים, בזמן ארוחת הערב – להגיש, ולהעניק, ולתת לכל אחד את מה שהוא צריך ואוהב… תוכלו לקרוא על המפלט אל השירותים, רק כדי לשבת שם כמה דקות בשקט. על הטיפול הלעיתים מעייף בילדים, בבית, על הבישולים האינסופיים במטבח… כל אלה הם רק חלק מהאירועים העוברים על הנשים בספר, כולן בסביבות גיל 40.

הקריאה הייתה קולחת ומרתקת. לא יכולתי להניח את הספר ואהבתי כל דף בו. התחשק לי להמשיך ולקרוא על כל אחת מהדמויות בנפרד, לקרוא עליהן ספר שלם, לא רק פרק פה ושם. לא רציתי לעזוב אותן ולעבור לסיפור הבא, לאישה הבאה. רציתי שכל אחת תישאר איתי עוד קצת…

מדובר במנעד רחב של נשים – נשים מרקעים שונים, עם חיי משפחה מגוונים, עם השקפות שונות, בעלות עבר אחר, שמשפיע על ההווה ועל איך שייראה העתיד. והיו שם גם שתי דמויות שממש אהבתי, כאלה שאפשר היה ממש להזדהות איתן, או לשאוף להיות כמותן. ובסיפור של כמעט כל אחת מהן היה מורגש הפחד לבזבז את החיים שנותרו, הפחד לאבד את מה שנשאר. התהייה איך לנצל הכי טוב את הארבעים שעוד לפנינו…

היו גם קטעים מפתיעים, כואבים, עצובים. היו כמה קטעים קשים לעיכול, להפנמה. וכשסיימתי את הספר נדרשה לי נשימה עמוקה. ורגע עצירה למחשבה. אמנם הספר הבא המתין לי כבר לצד המיטה, אבל הייתי צריכה רגע לחשוב עליהן. על כולן. הן בנות 40. ועוד מעט גם אני מצטרפת אליהן… 🙂 שלוש שנים זה ממש לא רחוק! ותהיתי – כמה שונה זה כבר יכול להיות!?!

אז מעבר לכך שמדובר בספר מקסים ביותר, הוא גם אחלה מתנה בעיניי לבנות 40. אז אם יש לכן חברה שבקרוב סוגרת עשור – מעבר להוספת הספר לרשימת הקריאה הפרטית שלכן – הנה ״סגרתי לכן פינה”. או לפחות את חלקה. ויש לכן שי נהדר, משמעותי ובעל ערך כמתנת יום הולדת…

ארבעים שמייח! 🙂