ארנבת, ארנבת, על מה את חושבת???

מייקי משתגע על סרטים בקולנוע. אני לא בטוחה מה מלהיב אותו יותר: הסרט עצמו או דלי הפופקורן שהוא מקבל תוך כדי הצפייה… ואולי הוא נהנה מהשילוב של השניים. בכל אופן, כשיצא לאקרנים ״זוטרופוליס״ ושלטי חוצות החלו להיראות בכל שני קילומטרים, הוא ביקש לראות את הטריילר. כזה הוא: יסודי! צפה ואמר שזה נראה לו מאד והוא ישמח אם נלך. זו הייתה חופשת פורים ולא התחשק לי למצוא את עצמי בתוך הבלאגן של החופש ועוד עם תחפושות מכל עבר. לכן הבטחתי להם שבשבת נלך. אממה – הייתי עם שלושת לבד. ונלי, להזכירכם, בת שנתיים וחודשיים. ולא הייתה אף פעם בסרט!!! וחשבתי שהסרט הראשון שאקח אותה לראות יהיה משהו בסגנון ״הפיל שרצה להיות הכי״  במתכונת ה”גולגולנוע”, שזו חוויה רכה כזו בתור התחלה – גם סרט וגם הצגה ומשך הסרט/הצגה הוא שפוי וסביר ומותאם לסבלנות של הגיל הזה. אבל לא יכולתי לבקש מאף אחד לשמור עליה (יש גבול לסינג׳ורים!!!!) ולכן – החלטתי ללכת עם שלושתם לסרט. חוויה מאתגרת בפני עצמה.

עכשיו, שתי סיבות לספר על זה ולעשות מזה פוסט: האחת היא שמדובר בסרט מקסים ומהנה, והרי עוד מעט פסח וחופשה (היי, גם אם תתכחשו לזה, זה עדיין יגיע! אז מוטב שתהיה תוכנית ויהיו רעיונות לבילוי :-)). והסיבה השנייה, היא שזו הפעם הראשונה של נלי בסרט וזה לכשעצמו בהחלט דורש אזכור.

אז קנינו פופקורן אחד ענק לכולם וחילקתי ביניהם את השלל, כולל מיץ ענבים (מדהים איך ב-10 בבוקר הם היו מוכנים, צמאים ורעבים להכניס את כל הג׳יפה הזו לגופם המתוק…). התיישבנו באולם החשוך, חלקנו על בוסטרים, וחיכינו שיתחיל. נלי נראתה המומה מהקונספט. לשבת בחושך ולצפות בטלויזיה ענקית כל כך (וגם הפרומואים מוקרנים בקולי קולות!!! למה!?!?) מהר מאד היא ביקשה לשבת עליי וכשהתחיל הסרט (מצויר ומתוק להפליא של ״דיסני״) היא נאחזה בכוס הפופקורן שלה וצפתה בדממה. איכשהו יצא שהסרט הזה הוא אחד הארוכים! 108 דקות – שלא מתאימות לכל טוסיק. בכל אופן, את השעה הראשונה היא שרדה בגבורה! התבוננה בדממה, לעסה בשקט, ומדי פעם הביעה קריאות: ״אוי, לא!״ או ״מה הוא עושה?״ או ״היא חמודה הארנבת״. היה משעשע! 🙂

בהפסקה יצאנו כולנו מהאולם כדי לחלץ איברים. חשבתי שזה הכרחי, אבל מסתבר שזה רק הוציא את נלי מהקשב ושעת הצפייה השנייה הייתה פחות מזהירה. שלפתי “שוחד” נוסף מהתיק (במבה, סוכריה על מקל…) והצעתי לה. אפשרתי לה ללכת ולשבת ליד אח שלה (היינו לבד בשורה כך שהטיילת שלה לא ממש הפריעה למישהו) ובאופן כללי הייתה יותר דברת ותנועה בחלק זה של הסרט.

אבל לא נורא! גם זו חלק מהחוויה והייתי אסירת תודה שלפחות חלק אחד עבר בהצלחה יתרה והשני עבר בסדר פלוס. זה לא מובן מאליו בגיל הזה…

ולגופו של עניין – הסרט מהמם. הדמויות מאוירות בחן רב, וג׳ודי הופס, הארנבת המתוקה שרוצה להיות שוטרת, פשוט שובה לב. המימיקות שלה, הבעות העצב, הכעס, האכזבה והשמחה – פשוט מועברים בצורה אנושית ומקסימה.

תחילתו של הסרט היא בסלוגן: ״כל אחד יכול להיות כל דבר״, מה שגרם לי מיד לאהוב את המסר! כי גם ג׳ודי הארנבת, שרוצה להיות שוטרת, הולכת להגשים את החלום שלה, כנגד כל הסיכויים. זוטורופוליס היא מעיין עיר-אם נוצצת, מטרופולין של חיות ומכאן גם שמה (zoo) עם איזה שעטנז לפוליס הלא היא המשטרה אליה ג׳ודי חוברת בסופו של דבר כשוטרת מוצלחת.

שאקירה מדובבת את הדמות של גאזל, זמרת הפופ הפופולרית של זוטרופוליס והמוסיקה שלה פשוט נהדרת. קצבית ומעולה, שעושה מצב רוח טוב. הסרט כולו מתוק, מצחיק, מותח, מפחיד לעיתים ומלא באקשן. הילדים השתגעו על זה וגם אני מאד נהניתי.

אז טבילת האש עם נלי עברה בהצלחה ושעתיים שלמות עברו להן בסך הכל בנעימים, עם סרט ערכי, חינני ומאד אסתטי ויפה לעין.