בונבוניירה במשקל נוצה

״קליל, חמוד, משקל נוצה ועם זאת – בונבוניירה״, זרקה לי מנהלת החנות ברגע שראתה שהרמתי את הספר לידיי. כריכתו משכה אותי (איך לא?!? גווני תכלת… ותראו כמה ספרים הצטרפו לאחרונה לספריית ביתנו בכריכה דומה… :-), אך לא רק!)

באופן כללי, היה נשמע לי כמו רעיון גאוני לעשות כל יום משהו שלא עשית מעולם, במשך עשר דקות. הספר מתחיל כמשימה שנותנת לה הפסיכולוגית שלה – מעין משחק למשך חודש, לעשות כל יום במשך עשר דקות משהו שהוא חדש עבורה, זאת לאחר שעברה לרומא ולא מצאה את עצמה שם, לאחר שבעלה עזב אותה, בהמשך לכך שהטור שלה בעיתון נלקח ממנה לטובת כותבת אחרת ובעקבות תקיעות ברומן שהיא כותבת.

בתחילת הספר תהיתי למה נועד האתגר? האם ה״משחק״ הזה יוציא אותה מהדכדוך? האם יפגיש אותה עם עצמה, עם יכולות נסתרות וכוחות חבויים? למה זה בעצם יגרום? ובכן, כן! כל התשובות נכונות. האתגר הזה נועד ללמד מיומנויות חדשות, לטעת בה בטחון עצמי, לגרום לה אולי להסחות דעת מהמסכנות שלה עצמה, ליצור שינוי, להטמיע ״אני״ חדש ולהביא לטרנספורמציה בתבניות בהן היא פועלת ולשינוי ה”אוטומט” שלה.

אז נכון שהתשובה ידועה, ומטרת המשחק ברורה, אבל התהליך יפה, ונחמד לראות כיצד ניתן לשנות דפוסי חשיבה ולצאת מהתבניות המוכרות שהיינו שבויים בהן תמיד. הפרקים קצרים (כמה עמודים בודדים), והחלוקה למקטעים מקלה ומאפשרת קריאה זריזה. היופי היה שגם שהגיבורה אינה מצליחה במשימה, היא מוצאת את חצי הכוס המלאה בכך. את נקודות האור. למעשה, זהו סוג של אימון… והשיחות שלה עם הפסיכולוגית ברקע, עוזרות לרפלקציה ולתובנות.

למען האמת, הרעיון שבספר הדליק אותי. לעשות כל יום משהו חדש. לגלות על עצמך משהו, להיחשף, להתנסות… ניסיתי לעשות במשך שבוע, כל יום, במשך עשר דקות – משהו חדש, אבל מסתבר שזה לא כל כך פשוט! אפילו למצוא את הרעיון עצמו, את המשהו החדש הזה – היה לגמרי לא מובן מאליו… קיארה, גיבורת הסיפור, קוראת לזה ״משחק״. בעיניי זה היה אתגר של ממש! ומקסים לראות איך מהמקום הזה, החדש, הטיפשי, המוזר, שמפגיש אותך עם עצמך אבל קצת אחרת -אפשר לשרוד. אפשר להתחיל מחדש. ואפילו לצמוח. מדי כמה פרקים היו עשר דקות מטופשות, חסרות משמעות לכאורה, והיו את אלה המעניינות, ממש מרגשות, עמוקות, משמעותיות, שאפילו גרמו לי להזיל דמעה. קצת מיותר בעיניי שבראש כל פרק מופיעה כותרת שחושפת את הדבר החדש שעשתה, את עשר הדקות שלה. כך, האתגר מתגלה עוד בטרם החלה לספר עליו וזה מיותר בעיניי. אבל בגדול – זהו אכן ספר במשקל נוצה, קליל אך נעים ומאד מהנה…

ספר מתוק, שמתאים לחופשה או לתקופה שבה לא מתחשק לצלול לתוך ספר תובעני ומורכב מדיי. “משקל נוצה” ו”בונבוניירה” – הן באמת הגדרות מצוינת.

עשר דקות / קיארה גמברלה

בתמונה: “עשר דקות” עם הספר הבא של לורי, ואחד מהספרים הבאים שלי…