בית מארח

״בית מארח״ הוא קונספט מורכב. מאד תלוי מי המוזמנים – הילדים, יחס כמותי של בנים-בנות, איך האינטראקציה ביניהם, כמה סבלנות יש להם, ואיזו מידה של שיתוף פעולה. בכל אלה אי אפשר ממש לשלוט. אצלנו, מקבלים רשימה מוכנה מראש שהמורה הכינה וקבעה מי מתארח אצל מי, ומי המארחים. בקיצור, אין לנו ממש יד בזה… מה שכן בשליטתנו הוא סל הפעילויות המוצעות לחברים. אז בשנה שעברה היה לנו בית מארח סופר מוצלח, עם ילדים מקסימים, רגועים ומשתפי פעולה, בנושא תותים (על כך בפוסט אחר, בהזדמנות אחרת). השנה, התבקשנו לארח ארבעה ילדים (סה״כ חמישה, יחד עם לורי) כשהבנים היו הכוח העולה, מה שהטריד אותי לא מעט. בואו נגיד שאם מאזן הכוחות היה נוטה לכיוון הבנות, היה לי יותר קל עם זה. כי איך נאמר בלי להיות סטיגמטיים!?! בנים עשויים להיות חסרי סבלנות, היפר-אקטיביים (במובן הלגמרי לא אבחוני של המילה) והייתי במתח שמא לא יתחברו לעשייה שהכנו להם – שאולי הייתה יכולה להתאים יותר לבנות. אבל — יצא שהתבדיתי לגמרי וכולם היו מקסימים, זרמו נהדר, השתלבו, יצרו, אכלו ונהנו ועל כל אלה – אני מודה! כי תמהיל קצת אחר של ילדים, טמפרמנט שונה, תוכנית לא מוצלחת – והכל יכול היה להיראות זוועה (כבר שמעתי סיפורים כאלה).

אז מה היה לנו? הילדים הגיעו ב- 17:00 וביקשו לחכות עד שאחרון הילדים יגיע. לא הסכימו להתחיל בלעדיו 🙂 הפעילות הראשונה הייתה יצירת בתי קרטון משגעים מקופסאות חלב ריקות. הרעיון ההורס נלקח מהבלוג האסתטי ומעורר ההשראה ״קפה ויפה״ ובעזרתה האדיבה של אמא והירתמותן הרצינית ביותר של כמה מחברותיי, הצלחנו לאסוף כמות יפה של קרטוני חלב ריקים, אותם צבעתי בספריי כסוף (כל צבע של ספריי יהיה בסדר גמור כאן, כמובן). הדפסתי מהבלוג של ״קפה ויפה״ את הפרינטים – לכל ילד זוג, והילדים צבעו אותם בעזרת צבעי עפרון, גזרו והדביקו בצורה שיצרה שדרה של בתי קרטון מקסימים, משל היינו ברחובות לונדון (לא הספקתי לצלם הכל! גם לארח, גם לסייע, גם להגיש וגם לצלם – היה עבורי קצת יותר מדיי :-)).

תוך כדי צביעה קפדנית הילדים שוחחו ביניהם (עשו סבב – מי נולד מתי, איזה מזל הוא, מהו הצבע האהוב עליו, איזה שיעור הוא הכי אוהב והכי לא, ועוד). לורי הנהיגה את הסבב הזה והייתי כל-כך גאה בה על הספונטניות, הרעיונות, היצירתיות והמנהיגות השקטה. הילדים זרמו וניהלו את השיחות שלהם ואני – לתדהמתי – יכולתי קצת להתפנות לשלבים הבאים. הפעילות הזו העסיקה אותם במשך כשעה.

אחר כך, הכנו מאפי שושנים מבצק עלים ותפוחי עץ בתנור. כל אחד קיבל שתי רצועות של בצק עלים. הבנות פרסו תפוחי עץ לפרוסות דקות, וכל אחד מרח ריבית מישמש מעורבבת עם מעט קינמון על רצועת הבצק, גלגל לשושנה, והופ – לתוך עטרות הקאפקייקס, שהלכו לתנור, לאפייה. הריח שהתפשט בבית היה מדהים ופתח לילדים את התיאבון.

ב-18:15 התפניתי להכין להם ארוחת ערב ובזמן הזה הם שיחקו משחקים בחברותא שרק מלשמוע את שמם, עלה בי צחוק (“אצבע שחורה”ועוד שאר הזיות). הייתי מבסוטה מלורי, שהיו לה אינספור רעיונות במה לשחק, בידע שלה – לשחק את אותם המשחקים, ובעיקר להיות לגמרי אנטי-תזה של אמא שלה, שבילדותה לא סבלה את כל הדברים האלה… 🙂 בזמן הזה, אני ערכתי להם שולחן, חיממתי את שני סוגי הפסטה שהכנתי להם מראש, הכנתי טוסטים ומזגתי שתייה. הילדים התיישבו לאכול ב-18:30 – רעבים בטירוף, מחויכים משמחה ועליזים למדיי. כייף!

למרות שהייתה לנו פעילות נוספת, מוכנה מראש, גם היא לקוחה מאותו בלוג יפהפה, ולמרות שלורי הייתה להוטה לעשות אותה, היה נראה שלילדים מתחשק לעשות דברים שאינם דידקטיים או כוללים ישיבה על הטוסיק והם פנו לרקוד, לשחק וגם להשתולל קצת. הבטחתי ללורי שנעשה את הפעילות המקסימה הזו יחד בהזדמנות ראשונה (ואכן התפנינו לעשות אותה השבוע, ולא חדלנו מאז… 🙂 מוזמנים להציץ בפיד התמונות שלי באינסטגרם) והיא נרגעה וזרמה עם רצונותיהם של חבריה.

הייתי מופתעת לטובה מהאינטראקציה הנהדרת בין החברים, מהעובדה שאין יחסים מורכבים בין הבנים לבנות (תזכירו לי מתי מתחילה המבוכה הזו???) ומהיכולת וכושר הביצוע של לורי להוביל את המפגש הזה בצורה תרבותית, זורמת ובוגרת (סליחה על הפולניות, אבל זו הזדמנות להיות קצת “זבוב על הקיר” ולהבין אינטראקציות חברתיות של ילדינו, שרוב הזמן – אנו כהורים – לא זוכים לראות).

ב-19:00 הגיעו לאסוף את כל החמודים ובסוף היום יכולתי לצנוח על הספה, לנשום לרווחה ולהיות מבסוטה שזה מאחורינו ועבר בשלום. ובכל זאת, רק לוודא – בכיתה ג׳ כבר אין בית מארח, נכון!?!? 🙂

קישור לבלוג המטריף “קפה ויפה”: http://cafe-veyafe.com/