בתים של אחרים / דקלה קידר

על  הספר הזה לא קיבלתי המלצה ישירה. בשיטוטיי באינסטגרם נתקלתי בתמונת הכריכה עם כיתוב כי הספר מלווה את הקוראת בנסיעותיה וכי היא אינה יכולה להניח אותה מידה. התמונה הייתה אטרקטיבית מספיק, כזו שמצליחה למכור את המוצר בלי לומר הרבה ו— הסתקרנתי. ״בתים של אחרים״ המתין לי כמה חודשים על המדף בזמן שהיו לי בתים אחרים (סליחה, חברים אחרים. כלומר, ספרים אחרים), אבל מהרגע שהתפניתי אליו, אכן היה קשה להרפות ממנו.

זמן הקריאה שלי מוגבל למדיי. לפעמים מתפנה לי איזו חצי שעה מפתיעה במהלך היום, אבל הלילות הם שמוקדשים לקריאה, בהנחה שאני לא מותשת מדיי ונרדמת אחרי 3 שורות. אני קוראת לאט, ומחשבותיי נודדות לעיתים קרובות לעניינים אחרים אם הכתיבה לא מספיק זורמת או אם העלילה לא ממש לופתת. אבל כשיש כימיה בין הקורא לכתיבה ולסיפור, כמו שקרה לי עם הספר הזה, הרי שזהו טנגו מנצח.

את התקציר שבגב הספר תוכלו לקרוא כאן ולשפוט בעצמכם. אני לא מאמינה גדולה בלספר על המתרחש ולפרוש את העלילה בפני מי שטרם קרא. דיבורים ארוכים מדיי עלולים להיהפך בסופו של דבר לספוילרים ולהרוס את ההנאה הפוטנציאלית למי שעתיד לקרוא.

אומר רק ש״בתים של אחרים״ אִפשר לי צלילה מהנה אל מעמקי המושב הבורגני ואל ביתן של רותי וג’ולי, אם ובת, שחייהן מטלטלים והן מנסות להשיב אליהן את האהבה והאיזון.

הנה כמה מהדברים שאהבתי בספר הזה:

1. סוחף. כל הזמן חיכיתי לחזור ולקרוא בו.

2. הכתיבה מצאה חן בעיניי והכותבת סקרנה אותי (מצאתי את עצמי בודקת מה כתבה לפני כן).

3. יכולתי להזדהות לפרקים עם כמה מהדמויות (הנשיות בעיקר).

4. היכולת לסקור ולנתח את המורכבות שביחסים בין אם לבת ובמערכות זוגיות של מבוגרים וצעירים כאחד, הרשימה אותי.

5. העלילה הייתה דינמית. כל הזמן היו התרחשויות (לעיתים אף יותר מדיי, על גבול הלא אמין). פשוט נהניתי.

1. ספר, לטעמי, לאו דווקא צריך להשאיר חותם לדיראון עולם. מספיק שיסב הנאה ונחת-רוח בעת קריאתו, ובעיניי – הוא עשה את שלו, גם אם עלילתו תישכח לאחר מכן. וזה בדיוק מה שקרה לי במקרה הנוכחי: היה כייף לקרוא ונשאר טעם של עוד כשסיימתי… ומכיוון שבימינו, ליהנות זו משימה בפני עצמה, אני לגמרי יכולה לומר שהמשימה הושלמה.