הבית כראי הנפש

נתקלתי בציטוט הזה במקרה בשיטוטיי ברשת והתחברתי אליו מייד. כי המון דברים כבר נאמרו על הבית, ונהגו המון סלוגנים בנושא כמו: home is where your heart is home sweet home there’s no place like home  ועוד ועוד אבל מה יותר פשוט ובסיסי להגיד על הבית? הרי שהוא צריך לשקף את אישיותנו, לספר מי אנחנו, ולהיות אוסף של הדברים שאנו אוהבים. כמו תמיד, באנגלית זה נשמע הרבה יותר סקסי, אבל כוחה של האמירה בהחלט נוכח.

אחד הדברים שאני הכי שומעת כשבאים אלינו הביתה, זה: ״הבית שלך הוא כל כך את!!״ או ״בכל פינה בבית רואים את הטאץ׳ שלך״. אז כן, הבית שלי הוא המקום האהוב עליי, אותו עיצבתי וסידרתי לפי טעמנו האישי ובסגנון אליו אנחנו מחוברים.

אז אם יש לכם הזדמנות לבנות, לשפץ או אפילו לעצב את הבית הקיים או חדר מסוים בו, ממליצה לכם לעצב משהו שיהיה מזוהה איתכם, שישקף את טעמכם, משהו שתרגישו בו עצמכם, ולא זרים בחלל שלכם. השתמשו בפריטים ישנים בשילוב עם חדשים. מצאו חומרים שמדברים אליכם, תכניסו קצת אומנות שתשדרג כל מרחב (ציור, תמונה, פסל, אפילו כזה שאתם הכנתם) חפשו תמונות ותיצמדו אל השראות, שיגרמו לכם למצוא את ה״אני מאמין״ העיצובי שלכם. “אין’ טרנדי’ או ‘לא טרנדי'”, אומרת נלי גולדמן אידלסהיים, שהיא גם – למען הגילוי הנאות – חברתי הטובה וגם מעצבת פנים מוכשרת. “מה שחשוב הוא שהבית ישקף את בעליו ויהיה נאמן לו ולטעמו”.

כבר קרה שנכנסתי לבית וראיתי מיד שלא בעליו הם אלה שעיצבו אותו, אלא מישהו עיצב אותו עבורם מ- א׳ ועד ת׳. רואים שאין בחלל הזה נשמה המזוהה עם דיירי הבית. ובכן, כן. יש אנשים ש״אין להם את זה״. וזה לא סוד. הם יגידו זאת בעצמם. ״אין לנו טעם״, ״אין לנו טאץ׳״, ״אנחנו לא סגורים על הקו העיצובי שאנחנו אוהבים״ וזה בסדר גמור. המודעות הזו היא חשובה בעיניי והכנות עם עצמנו היא נכונה. אבל יש פתרונות. הנפוץ שבהם הוא להיעזר במעצב פנים, באדריכל, במישהו שכן ״יש לו את זה״. אבל גם אז, חשוב חשוב חשוב להיעזר במישהו בתחום שמשקף את טעמכם. מישהו שראיתם עבודות שלו, שנהניתם להסתכל על המרחב העיצובי שיצר, מישהו שכשראיתם את פרי יצירתו, עברה במוחכם המחשבה – ״כזה הייתי רוצה״.

היום, בעידן שכל העולם מונח בכף ידינו, כל כך קל למצוא רעיונות והשראות בפינטרסט או אפילו באינסטגרם. בחנויות תמצאו ספרי עיצוב איכותיים ושלל רעיונות שאפשר לשאוב מהם.

באופן אישי אני יכולה לומר, שעל אף שידעתי מה אני רוצה ואוהבת במהלך תקופת הבנייה, בכל זאת מצאתי לנכון להתייעץ עם מישהי שאני מעריכה את טעמה העיצובי. זה היה עוד בשלב התוכניות, כשהכל עוד היה על הנייר, ונפגשנו לפגישה אחת ויחידה. אבל בהזדמנות הבודדת הזו היא נתנה כמה רעיונות יצירתיים ו״פתחה לנו את הראש״ ואחר כך הרגשתי את טביעת ידה ואת ״רוחה״ הדקורטיבית משוטטת בבית… כמה ספרי עיצוב בסגנון כפרי ליוו אותי במהלך הבנייה גם כן, ואפילו כיניתי אותם כ- ״התנ״ך של הבנייה״. וכמובן שגרתי בפינטרסט באותה תקופה, בכל פעם הזנתי כותרת אחרת בשורת החיפוש (מטבח כפרי, חדרי ילדים, חדר שינה…) ונהניתי משלל רעיונות, אפשרויות והצעות לעיצוב. המטבח שלנו, הסלון (בתמונה היחידה בפוסט הזה שצולמה אצלי בבית), וגם פינות בחדרי הילדים שאובות מתמונות שמצאתי בפינטרסט והתאהבתי בהן עד כלות…

סגנון כפרי? מודרני? אקלקטי? שאבי שיק? צרו חלל כך שהצבעים, החומרים והפריטים שבו יהיו קוהרנטים וישקפו את הטעם שלכם, הסגנון ואת האהבות שלכם (מוטיבים שחוזרים על עצמם, אוספים מסוימים ועוד).

חברתי הטובה אומרת שאם הייתה רואה תמונות של אלף בתים, הייתה מיד יודעת לזהות איזה מהם הוא הבית שלי. בעיניי זו המחמאה הכי גדולה ואולי הסיבה העיקרית לתחושה שהבית שלי הוא מבצרי, המקום שהכי כייף לי לחזור אליו, לארח בו ולשהות בו מבלי שיימאס לי והוא הכי “אני”. הוא חלק בלתי נפרד ממני. ממי ומה שאני. והוא משקף את טביעת האצבע שלנו. הוא אוסף של הדברים שאני אוהבת, מספר את הסיפור שלנו ומשקף אותנו במקסימום. יותר אותנטי מזה, אין. והרי אותנטיות היא שם המשחק. תמיד.

כמעט כל התמונות היפות בפוסט הזה, הן פרי עיצובה של נלי גולדמן אידלסהיים, עיצוב פנים והום-סטיילינג. מוזמנים לעקוב אחריה.