הו, ביתי האיטלקי!

מכירים את זה שרודפים אחרי משהו, מחפשים, מתאמצים ובסוף זה נמצא ממש מתחת לאף, כשאפילו לא תכננתם על זה ולא ציפיתם??? אז כזה בדיוק. השבוע ההוא התחיל בנסיעה למושב עם חברה. מצוידת ברשימת כתובות מה לראות וממה להתפעל. אבל שיטוטים בין סטודיואים מאכזבים, מקומות שנסגרו או בתים שלא ממש ברור אם הם מזמינים לעסק שלהם או ״לא היום״, החזירו אותנו הביתה כלעומת שבאנו. לא מצאתי כלום מעניין, שום דבר מרשים שכדאי לכתוב עליו ושום סיפור לחשוף או לחדש לכם.

אבל אז, ביום ללא צהרון, אספתי את לורי מבית-הספר ונסענו לאכול צהריים בחוץ. זה לא תמיד קורה, שאנחנו אוכלות צהריים במסעדה אבל סיכמנו שכך נעשה ונביא גם איזו יצירה לעשות יחד ובכך נמצה את זמן האיכות המשותף שלנו בצורה המקסימלית.

״אז מה בא לך?״ שאלתי אותה כשהיא גוררת אחריה את התיק הכבד שלה והיא השיבה בלי להתלבט: ״איטלקי. פיצה, פסטה, את יודעת, אמא…״. אז, כן. אני יודעת. כי בדרך כלל האיטלקי שלנו מתחיל ומסתכם ברשת ״ג׳ויה״, אבל הפעם זה לא התאים מבחינת לוחות הזמנים וצץ לי רעיון בנוגע למסעדה איטלקית ברמת-השרון. אף פעם לא אכלנו שם, רק זכורה לי הפיצה הנהדרת שהובאה פעם ליום ההולדת של חברה מהגן…

התפריט היה מגוון והציע עסקיות שוות.

בלי להסס לורי בחרה בפיצה, אך מכיוון שרצתה גם פסטה, לקחנו מנה נוספת ואמרנו שנחלוק. זה הגיע עם שתייה (תפוזים בשבילה ולימונדה עבורי) ומנות ראשונות (סלט חסה מצוין ברוטב ויניגרט ופוקאצ׳ה חמה עם מתבלים שלורי טרפה עד הביס האחרון).

האוכל הגיע יחסית מהר. פסטה פנה ברוטב רוזה הייתה מצוינת, אם כי חסרה מלח (עניין שלא בעיה לתקן…). הפיצה -כפי שזכרתי- הייתה נהדרת. נהננו מארוחת צהריים טובה, שהסתכמה ב-100 שקלים כולל טיפ. עם יד על הלב – הארוחה הזו החזיקה אותי עד למחרת!!! לא הייתי מסוגלת להכניס כלום לפה עד הבוקר. ועל זה נאמר: ארוחה חסכונית 🙂

בין לבין הספקנו גם להכין קופסת טישו מעץ עטופה בוואשי-טייפ, מתנת יומולדת עגול מלורי לסבתא דורית… הספקנו גם לצבוע ולקשקש והיה ממש מוצלח.

אז פסח אוטוטו נגמר, והחמץ יהיה עוד רגע “אאוט”. כך שאם חשקה נפשכם במסעדה איטלקית מקומית וטובה – הרי לכם המלצה לא מתוכננת ולא מתאמצת, שנולדה משגרת החיים עצמם, מבלי להתכוון בכלל. לפעמים, אלה הדברים המנצחים!

לה מיה קאסה, טרומפלדור 5, רמת השרון טלפון: 03-5407074 פתוח גם בשבת