הום-מייד פיצה

השנה החלטתי לחגוג לנלי יום הולדת בבית. אני כותבת ״החלטתי״, כי הייתי בדעת מיעוט. תומר חשב שנפלתי על הראש! אבל אני עמדתי על שלי.

כי אין כמו לחגוג בבית, לקשט יפה, לסדר ולארגן מבלי לסחוב חצי בית, לשנע ציוד, לחשוב על כל פרט קטן שצריך לקחת איתנו (מכסים לכוסות הקפה, סוכרזית, סכין טובה לחתוך בה את העוגה או שקיות אשפה לניקיון המקום אחרי).

אז השנה חגגנו בבית. עם מפעילה נהדרת שבחרנו, וקישוטים יפים, וגם כיבוד למבוגרים ולילדים.

השנה, במסגרת כל ההחלטות החדשות, החלטתי גם שמספיק ודי עם כל הזמנות הפיצה המטורפות האלה! הילדים מקבלים משולש פיצה אימתני מ”דומינוס” או “האט”, מסתכלים עליו במיאוס ובין כה הם לא ממש רעבים ב-17:30! וכך, נזרקים להם לפח עשרות משולשים, ששני ביסים ננגסו בהם, שלא לדבר על כמויות מגשי הפיצה שהוזמנו ומאכלסים אחר כך חצי פריזר לשנה וחצי הקרובה, או נתרמים לכל בני המשפחה – שבאו לחגוג, הביאו מתנה ובתמורה חזרו הביתה עם — מגש פיצה…

הפריבילגיה הגדולה של חגיגה בבית היא שיש תנור אפייה ובגלל כל הסיבות הרשומות מעלה, גמלתי בליבי שהשנה יהיה נחמד ביותר לאפות פיצות ביתיות.

הפיצות שאני מכינה כבר שנים תמיד קוצרות מחמאות רבות ונחשבות להצלחה. אז למה לא ביום ההולדת!?!

את הפיצות הכנתי יום מראש, בכמות כפולה. אפיתי 90% והשארתי לחימום ואפייה סופית ביום ההולדת עצמו. היה יפה, טעים במיוחד והחתיכות היו מלבניות וידידותיות לפה המתוק של ילדים בני 4. המעט שלא נאכל באותו יום נשמר בקופסאות פלסטיק למחרת ושימש כארוחה נהדרת, משביעה ואיכותית מספיק, בהתחשב בעובדה שהיא שייכת לעולם הג׳אנק פוד בכלל…

הילדים היו מבסוטים וגם אנחנו, המבוגרים.

במיקסר או ידנית – מעבדים את כל החומרים עד לקבלת עיסה אחידה. מכסים במגבת לחה וממתינים עד שיכפיל את נפחו. כרוטב – אני משתמשת ברוטב פיצה של “יכין”. קל, פשוט וזמין. והטעם מצוין. אם אתם ממש מתעקשים, אפשר להכין רוטב מעגבניות טריות, שום, מלח פלפל, ביזליקום ושות’.

מעל – מפזרים גבינה צהובה מגורדת – ולא בקמצנות (אם אתם מהמשקיענים, פנקו את עצמכם בגבינת מוצרלה מעל).

תוספות: אני תמיד משאירה שתי פיצות ״מרגריטה״ (ללא תוספות) ועם השתיים האחרות אני ״מתפרעת״: טבעות בצל ופטריות (להיט!!!) גרגירי תירס זיתים ירוקים ואפשר כל דבר אחר שבא לכם טוב: בולגרית ועגבניות טריות, ארטישוק, אננס, וכו׳.

מחממים תנור ל-250 מעלות. מחלקים את הבצק ל-4 חלקים, מרדדים דק יחסית על משטח מקומח (אני ממש לא מתעקשת על צורת העיגול הקלאסית! איך שיוצא – זה נהדר. FREE STYLE). מורחים רוטב עגבניות בשכבה דקה ומפזרים מעל גבינה בנדיבות, ואם רוצים אז גם תוספות. אופים כרבע שעה – עשרים דקות, עד שהבצק נהיה שחום בשוליים והגבינה מבעבעת ומשחימה. חותכים למנות (עם רולר של פיצה) ומגישים מיד.

המתכון של הבצק מבוסס כמובן על המתכון הבסיסי לפיצה מ״ששת מאפים״, שמשמש אותי בלי די במטבח.

מוזמנים להכין, להתנסות, לשפר ולחגוג. ואל תשכחו לחזור לספר איך היה… רק בשמחות!