הפעם הראשונה בים
עודכן: 10 בספט׳ 2020
אני אוהבת לכתוב על “הפעם הראשונה”. בעיקר כשזה נוגע לילדים. בתור מי שנורא חשוב לה לתעד כל דבר, עניין “הפעם הראשונה” חשוב כפליים. החוויה הראשונית, המבט על הפנים, התגובות הבסיסיות – הן בעיניי משהו ששווה להנציח. כשהקיץ התחיל רשמית, החלטתי לקחת את נלי לים. בפעם הראשונה! בגד ים חדש, כלי ים למשחק, תיק מלא פירות של קיץ ו… יצאנו לדרך. הגענו לחוף. הילדה עוד על הידיים. אמא שלה נאבקת עם התיקים והמשקל שלה. בלי עין הרע, כבר 12 קילו. חתיכת ילדה מתוקה. מצאנו מקום מעולה להתמקם בו. קו ראשון למים. חמישה כוכבים. אמא הורידה את המסע מעליה. התיקים על הכיסא. גם נלי. חלצנו נעליים. רציתי להלביש לה בגד ים. הורדתי אותה לחול כדי להפשיט בקלות, אבל הילדה לא מרוצה. קיטור. על גבול הבכי. היא רוצה על הידיים. מה קרה, נלי? אין תגובה. רק הקלה גדולה שהרמתי אותה. מנסים שוב. חוזר חלילה. הייתכן שיש לה כזו רתיעה?!? רגע. נשימה. רגע מחשבה. כן. בעצם, למה לא? הרי גם אני הייתי כזו. הייתי ועודני. עד היום אני לא כזו חסידה של גרגירי החול…
בעצם, אין לה ממש ברירה. אנחנו משפחה אוהבת ים: תומר ואני הכרנו בים. ״המשרד” של סבתא נמצא בים. קיבלתי צירים תוך הליכה על החול (!) בים ומשם נסעתי ללדת את מייקי באיכילוב. הוא שאמרתי: אין ברירה! נלי פשוט תאלץ להתרגל… כי אחרי הכל, בספטמבר היא הולכת לגן. ובגן יש לה, נחשו מה!?!! בדיוק!
ח וֹ ל!!!
Comments