יום הולדת מהסרטים

השנה החלטנו לחגוג קצת אחרת לכולם: לנלי בגינה (על אף שחורף), לתומר בפלאג-אין (על אף שחשבנו שהוא לא מחובבי הז׳אנר) וללורי — ובכן, שברנו את הראש איך אפשר לשמח אותה ואת חבריה מחוץ לבית וללא החגיגה המסורתית שכוללת הפעלה וכו׳. היו לי כמה רעיונות, חלקם היו מעט מסובכים או יקרים מדיי ליישום, ולבסוף הוכרעה ההחלטה, נפל הפור והגענו להסכמה לגבי הסינמה סיטי! נחגוג לה עם חברים, עם סרט, עם פופקורן ושטויות – ויהיה סבבה.

ובכן – באמת היה סבבה! הילדים התכנסו באזור שהוקצה לנו, מקושט מקסים בבלונים, עם שולחן ערוך במפה ועם שילוט דיגיטלי שנשא את שמה של לורי, ואיתו גם גאווה רבה!

כיבדנו את הילדים בממתקים ומים (פחדתי ממינונים מוגזמים, מעודף סוכרים והקאות… תודה לאל הכל עבר בשלום!)

25 דקות אחרי שכולם הגיעו, ערכנו טקס קצרצר והדלקנו נרות על העוגה.

לורי הביעה משאלה ולאחר מכן הילדים הסתדרו בטורים והלכו זוגות זוגות למזנון עם שובר, כדי לקבל פופקורן ושתייה. הם נכנסו לאולם, התארגנו עם בוסטרים, עם הפופ והשתייה וצפו בהקרנה פרטית, באולם שהוקצה רק להם, בסרט חדש שייצא לאקרנים רק בפסח (״תפוס ת׳אגוז!״ משום מה, לקח לי יותר מדיי זמן לתפוס ת׳שם הזה…). היה נחמד שהייתה לנו אפשרות לבחור בסרט שעוד אף אחד לא ראה, ובמהלך הסרט עלו צחוקים, אזהרות והשתתפות פעילה מצד הילדים, שהרגישו כמו בבית. 

בסיום הסרט נשמעו קריאות ״איזה סרט מדהים!״ ו״תודה לורי״ מצד החברים החמודים – מה שחימם את הלב. ביציאה מהאולם כל ילד קיבל קופסת הפתעות חמודה, וקאפקייקס יומולדת שהכנו בבית.

בלי להתעסק בניקיונות שאחרי, בלי יותר מדיי כאב ראש, בלי הרבה סחיבות ובלאגן – היה מאד נחמד ושונה ממה שאני מורגלת אליו. קצת הייתה חסרה לי החברותא, היחס האישי, הקשר עם החברים וכו׳ אבל זה סגנון אחר של יומולדת וצריך לקחת זאת בחשבון… סוג של ״זבנג וגמרנו״. לפעמים גם זה נחמד…. לילדים ובטח ובטח שלהורים!

לורי הייתה מאד נרגשת ושמחה. חזרה ב-״היי״ וזה מה שחשוב. גם החברים לכיתה היו מבסוטים. וגם אנחנו – שעבר לנו בשלום והיה מוצלח.

אממממןןןן!