לדייק, לדייק, לדייק – על תובנות ודיוקים

אז חזרנו מניו יורק (כמה חפרתי על זה, הא?! תסלחו לי. רק הפעם, ונגמר) והיה נהדר! ראשית, המשימה שלשמה נסענו (אזרחות אמריקאית לאנדי), בוצעה בהצלחה שזה לכשעצמו הישג לא קטן.

שנית, מזג האוויר היה רוב הזמן לטובתנו (דווקא בחלק הקריטי של הטיול, משהו השתבש, אבל אם נתעלם מזה שטיסת פנים שלנו בוטלה בשל תנאי מזג האוויר, אפשר לומר שנהננו רוב הזמן ממזג מושלם).

שלישית, התנתקנו מהיום יום שלנו (עד כמה שאפשר כשיש שלושה ילדים אהובים בבית, ועד כמה שעידן פייס-טיים ושיחות ווטסאפ חינמיות נתנו לנו, מה גם שיש עסק לנהל בשלט רחוק…). שינינו אווירה, היינו יחד (ועם תינוק מהמם, שנתן לנו להרגיש כמעט כמו בירח דבש), עשינו קניות, דיברנו הרבה, צחקנו, אכלנו טוב וישנו היטב. לא עשיתי כביסות, לא בישלתי ולא הסעתי לחוגים, שזה לכשעצמו – מאד מאד נחמד. אז נסכם ונאמר שהיה לנו מקסים.

אבל מכיוון שהיה לי הרבה זמן להרהר (כן, זה מה שעושים כשיוצאים מהשיגרה. מהרהרים….), שמתי לב שאני נוטה לבדוק דברים, לאבחן אותם, להפוך בהם, ולדייק לעצמי. אולי זה הגיל והכניסה בשערי ה- 40 שגרמו לי להקשיב יותר פנימה – לרצונות, לחשקים, לאזורי הנוחות שלי, לדייק אותם וכל זאת כדי שאוכל לחיות עם עצמי ועם הסובבים לי בשלום.

אז הנה כמה תובנות שהיו לי מהמסע הזה שלנו לארה״ב, זו הפעם השלישית לטובת עניין האזרחות, ואולי אשמע כפוית טובה, מרגיזה, טרחנית ומה לא – זה בסדר. קבלו את זה פשוטו כמשמעו. ונסו לא לשפוט. כי נהניתי! באמת שנהניתי. ובכל זאת, לא יכולתי שלא לדייק לעצמי מה מתאים לי ומה לא, מה לעשות ולא לעשות בעתיד, מה גורם לי להמריא ומה גורם לי ליבול. וללמוד מכל הדיוקים האלה לפעמים הבאות שניסע. כי דיוקים ואיזונים – הן מילות מפתח בחיים… ככה הבנתי כשדייקתי לעצמי 😄 וזה הולך ככה:

להשאיר ילדים בבית, תחת השגחה של מישהו אחר, זה לא עניין של מה בכך. ובוודאי שבוודאי תלוי עם מי משאירים את הילדים. כשבועיים לפני הנסיעה התחלתי לכתוב ״מדריך מפורט לנשאר״, עם על הלוגיסטיקות, מספרי הטלפון, התוכניות וההנחיות המדוייקות מה עושים עם הילדים שלי ואיך מתפעלים את העסק. לא פשוט! כתיבת “הוראות ההפעלה” לבדן הוציאו ממני אנרגיה וגזלו ממני שעות שינה והעסיקו את מחשבותיי הרבה מעבר למצופה. האם זה שווה את זה!? לא בטוחה!

ובהזדמנות חגיגית זו, תודה ענקיסטית להוריי החד-פעמיים ובמיוחד לאמא שלי האלופה, שניאותו להישאר עם הילדים בבית וטיפלו בהם במלוא המסירות והאהבה. מדליה!!!!

מה שמביא אותי לתובנה שלנסוע עם ילדים זו חוויה אחרת לחלוטין מאשר נסיעה לבד או נסיעת מבוגרים בלבד. זה יותר לוגיסטיקה, זה פחות ספונטני, זה יותר מסורבל. אין מה לעשות… נסיעת מבוגרים היא חופשייה וזורמת יותר מאשר עם ילדים (התמונה הזו צולמה ביום הולדתי שנה קודם לכן, כשנסענו ל”גורדוניה” ואנדי עוד התבשל בבטן).

ובכל זאת, אני מעדיפה לנסוע כל המשפחה ביחד באלפי מונים. לנסוע עם חלק מהילדים ולהיות תלושה מחלקם האחר, זו התעללות רגשית עבורי. חד וחלק! אולי כשאהיה בת 60 והילדים יהיו גדולים ממש, אמצא חן בלנסוע לבד 🙂 כרגע, פחות מתאים לי.

מזג האוויר עושה טיול. נכון, זה לא תלוי בנו, או איך אמר לי דייל הקרקע כשהטיסה שלנו בוטלה בורמונט: unfortunately, it’s mother nature… ובכן, אם כוחות הטבע יהיו נחמדים מספיק, זה יכול לשפר פלאים את חווית השהייה שלכם, היכן שלא תהיו. אז אם אפשר לתכנן כך שיהיה לכם פחות קפוא, מושלג, גשום או לוהט מדיי – זה אחלה.

אל תהרגו אותי, אבל מצאתי שניו יורק מתאימה לגיל מסוים. בין גיל 20 ל-30 המקום הזה מושלם. הוא מרגש, אנרגטי, קצבי, מסחרר, ממלא השראה ותקווה. בשנים האחרונות אני מוצאת שניו יורק האגדית פחות מרגשת אותי. אני פחות מתפעלת ממנה, פחות מתלהבת ממנה, פחות מקבלת השראה במקום הזה.

אני אוהבת שדות תעופה. בעיקר שדות תעופה זרים. אני אוהבת לראות את האנשים הנרגשים לקראת טיסה, לקראת מפגש, את אלה העצובים בגלל פרידה ואת אלה האדישים, שמביאים איתם גם איזו השראה. אבל, טיסות פנים בארה״ב זה אסון. למעשה, זה על גבול ההתעללות בנוסעים, בעיקר אלו שנוסעים עם תינוקות. הבדיקות הקפדניות מאד, הוצאת הקטנים מהעגלה, בדיקת הנוזלים בבקבוקים שלהם ועוד ועוד – היא מייגעת ומוציאה רוח מהמפרשים. לפחות את זו שלי…

קניות – פעם היו נוסעים לקנות בארה״ב. הייתה חווית קנייה כזו, של ״להביא דברים מארה״ב״. אבל היום, רבים הם המותגים שנמצאים גם בארץ. ואם לא, הרי שכמעט הכל מגיע לארץ. הרכישה בלחיצת כפתור נעשתה נפוצה כל כך, שהקנייה בארה״ב נעשית פחות אטרקטיבית. שלא יובן לא נכון, קנינו לא מעט כשהיינו שם, אבל הידיעה שהכל יכול להגיע גם לארץ היא מנחמת ונעימה. לאחרונה, אפילו אני – מאותגרת טכנולוגית – התחלתי לרכוש באינטרנט ואני חייבת לומר שזה לא פחות שווה ממה שיש בארה״ב.

טיסות ארוכות הן כבר לא בשבילי. זה ארוך, מתיש, והמחשבות במהלכן קשוחות, בעיקר ככל שמתבגרים ויש יותר מה להפסיד בחיים האלה…. אירופה, את הרבה יותר מתאימה לנו כרגע 🙂

אז מה הדיוקים שלכם לגבי נסיעות לחו״ל? מה למדתם על עצמכם או על הנסיעות שלכם מניסיון אישי? אשמח אם תשתפו.

והעיקר, שניסע לשלום ונחזור בשלום.