להיות אמא שווה

במקור, הכותרת של הפוסט הזה הייתה אמורה להיות: "להיות אמא כוסית", אבל המילה הזו מזעזעת אותי כל כך שלא הייתי מסוגלת. זה לא סגנון הדיבור שלי. למען האמת, אני ממש סולדת מהמילה הזו. מה זה אומר בכלל!? כאילו, אני מבינה מה זה אומר, בהחלט מבינה, אבל למה זה שאול מהיכן שזה שאול בשביל לומר את מה שהתכוון המשורר לומר!? לא הבנתי את ההקבלה בין עולמות התוכן, אבל שיהיה…

ובעצם, כל מה שרציתי לומר, זה שאחרי הלידה של אנדי, ידעתי שזהו. לא יהיו עוד הריונות. בעצב ידעתי את זה. כי די, מספיק וכמה עוד אפשר (הריונות. אההה, וגם ילדים). וחוצמזה, ארבעה זה מושלם וקיבלתי שניים ושניים שזה יותר מנדיב, אז די. באמת די. צריך להודות על מה שיש ולדעת להסתפק במועט (סתם, סתם! :-))

אז החלטתי ״לקחת את עצמי בידיים״, כמו שאומרים אצלנו (והנה עוד משפט שאני מתעבת ונאמר לי כל חיי…) והחלטתי שאני רוצה "להיות אימא שווה". הגיע הזמן. לא, לא מהאימהות השדופות, עם הריבועים בבטן והבקיני. בואו, אף פעם לא הייתי מידה small וגם לא medium. קפצתי מיד ל- large ומשם רק הצפנתי…

ובל נשכח את עניין התזונה. מה לעשות??? תמיד אהבתי לאכול. ובעיקר לאפות ולאכול. ליישר ולנשנש. ולאכול. להמתיק את ליבי ולהרים את מצב רוחי עם איזה שוקולד נחמד או עוגה ביתית טובה. לאכול, נו, אתם יודעים.

אבל רציתי להיות גם אמא שווה. אסופה יותר. כזו שיראו ויגידו: ״וואלה, אמא לארבעה!״ ולא: ״טוב, בכל זאת ארבעה הריונות, והשנים לא עושות אותנו צעירות…״ אז כמה חודשים אחרי הלידה, פניתי לדיאטנית.

לא יכולה להמליץ על האושיה. היא לא הייתה חביבה עליי. אבל עצם השקילה פעם בשבוע, על אותו משקל, אצל מישהי ששילמתי לה (עניין שיצר אצלי מחוייבת לדרך) והכינה לי איזשהו תפריט ישים, והסבירה לי קצת את ההיגיון שמאחוריו – עשה את העבודה. הספרות החלו לרדת.

במקביל, עזבתי את הפילאטיס, שמאד אהבתי אבל נראה שאחרי 10 שנים פשוט הפסיק להשפיע עליי. במקום זה, הצטרפתי לסטודיו "קוויק פיט" (Quick Fit), אימון אישי בחצי שעה בלבד. כידוע, אינני חובבת ספורט, בלשון המעטה.

תעיד שירן, המאמנת שלי, כמה אני מגדפת כל השיעור בגנות הספורט! "אני שונאת ספורט", אני מתמרמרת תוך כדי התרגיל, כשהטוסיק שלי עולה באש, והזרועות שלי כבר בערה… ולמי יש זמן בין עבודות, ארבעה ילדים ושאר המחוייבויות השוטפות של החיים – גם להתעמל!? כשהוצע הפתרון לאימון אישי, פעמיים בשבוע, ו״רק לחצי שעה״, קפצתי על המציאה! מאז, אני מתמידה. יש לי מאמנת קשוחה, אבל נהדרת. אני מתעמלת שעה בשבוע ורואה תוצאות. הגוף אסוף יותר, חזק בהרבה, ואני חווה אימון דו שבועי, קצר, אך ממצה ומאד מגוון.

אהה, ויש גם את עניין ה- EMS שאנחנו מדי פעם משלבות. החליפה המיוחדת הזו שאתם רואים בתמונה, מחוברת לאלקטרודות ומעבירה פולסים חשמליים ישירות לשרירים. ותוך כדי גם מתאמנים. חוויה בפני עצמה!

סוקולוב 66, רמת השרון 03-9442929 (למען הסר ספק: הפוסט אינו ממומן בשום צורה ואופן. אני משלמת על התענוג מכיסי הפרטי והכתוב לעיל נשען על החוויה והניסיון האישי שלי בלבד).

אז אמנם מאז התחלתי בתהליך הירידה במשקל, השלתי מעליי 10 ק"ג, אבל אני מוצאת שהקושי הגדול אף יותר מהירידה במשקל, הוא לשמור עליו. אז מה הסוד שלכן, אימהות שוות? (שאינן כך מבטן ולידה…) איך אתן שומרות על תזונה בריאה? איך אתן שומרות על המשקל שלכן? ואחרי שתספרו לי, אתן מוזמנות לנסות את הדייסה הזו.

דייסה???? כן, כן. דייסה. אחד המתכונים הבודדים שהדיאטנית שיחררה לי. הוא מאושר לשימוש ע״י הגברת הנטורופתית, חם וטעים ומשביע בעיקר בימי החורף הקרים, כשמתחשק משהו מנחם, חמים ונעים, מתקתק וגם מורשה ע״י גברת קלוריות… אז הנה הוא לפניכם, עם על התוספות החורגות, השיפורים והשידרוגים. יכולים לדמיין שזה בעצם סחלב שמונח לפניכן!

בסיר קטן, שמים: 3 כפות קוואקר גדושות (אני מפרגנת לי ב-4) 1/2 כוס מים 1/2 כוס חלב רגיל / שקדים או כל חלב אחר שאתם אוהבים 1 כפית דבש / מייפל טבעי 1 כפית קינמון (או קקאו איכותי)

מביאים לרתיחה את הקוואקר, המים והחלב (זהירות שלא יגלוש). מנמיכים את הלהבה ומוסיפים קינמון או קקאו, דבש או מייפל. מבשלים כרבע שעה (או יותר, תלוי בסמיכות שאתם אוהבים. אני אוהבת סמיך מאד, אז לפעמים משאירה על הגז כ- 20-25 דק', תוך השגחה מתמדת) מערבבים מדי פעם, מוזגים לקעריות יפות ונהנים.

תוספות משוחתות יותר או פחות (שימו לב, לא כולן יהיו מאושרות ע״י הדיאטנית): לאחר שמוזגים לצלחות אישיות, אפשר לפזר פרוסות מכמה תותים, או פרי אדום אחר שהוא דל פחמימה ומלא מינרלים וויטמינים. לחלופין, פרוסות מחצי בננה.

אגוזי לוז קלויים / שקדים קלויים / קוקוס קלוי או כל דבר אחר שאתן אוהבות וישדרג את הארוחה הנפלאה הזו – ישדרג את המנה (אבל די בטוח שהתזונאית שלכם לא תהיה מאושרת מזה. אז מה?!? :-)).

אז שיהיה בתאבון ותשמרו על עצמכן! ♥