מרבדים של רקפות

לרגל אירוע מיוחד במינו, חד פעמי ויקר ללבנו, יצאנו כל המשפחה – בהרכב מלא לגמרי – לציין שמחה. לטייל, לחוות, לחגוג, להיות אחד עם השנייה ולנשום לקרבנו מאה אחוז משפחתיות. אולי כבר כתבתי את זה כאן, אבל זה לא משנה ולא ייגרע מכלום אם אומר זאת שוב: כי אין, אין, אין יותר חזק, עוטף, מזרים אנרגיה, ממלא ומעודד כמו משפחה!

עוד רבות ייכתב כאן על חגיגות השישים המשפחתיות של אמא שלי, כפרה עליה! אבל אתחיל בלספר לכם על בוקר אפרורי וגשום, היום היחידי בשבוע שהיה כזה, בין ימים חמים עד לוהטים. באסה! עקבנו אחרי מזג האוויר באדיקות בימים שקדמו לתאריך יום ההולדת שלה, הוא גם תאריך הנסיעה שלנו, וראינו ששום דבר לא השתנה: בכל אתרי התחזיות הופיע גשם שיורד מעננים אפרוריים למדיי, וטמפרטורות שצונחות. אבל מסתבר שמכל לימון אפשר לעשות לימונדה, והלימון כנראה היה מבסוט מהסידור החדש והחליט לשתף פעולה.

״פתחנו שולחן״ והעמסנו עליו מכל טוב שהכנו בבית. כולם היו רעבים למדיי אחרי נסיעה שנמשכה כשעה, ושמחו לעשות את האתנחתא הזו. לאחר הארוחה, הצילומים, ההפתעות הקטנות לאמא והרבה צחוקים, התקפלנו, אחסנו את הציוד במכוניות וחצינו את הכביש אל יער / שביל הרקפות.

מדובר במסלול מעגלי, הכולל גם טיפוס במעלה ״מדרגות״ (ולפיכך לא מתאים לעגלות), אבל עדיין מאד ידידותי למבקרים. לא ארוך מדיי, לא מתיש מדיי ומהגבעה נראים מרבדים שלמים של רקפות וורודות וביישניות, מראה מרהיב לכשעצמו. גם כאן הצטלמנו, צחקנו, התפעלנו וירדנו חזרה. שיא הפריחה הוא בין החודשים ינואר עד מרץ, כך שממש כדאי למהר ולבקר.

מזג האוויר, שהיה הסיוט שלנו במשך הימים שקדמו לטיול הזה, התברר כמתחשב למדיי. אמנם השמיים היו אפורים משהו, אבל היה נעים, לא גשום ומאד מאפשר, ואפילו קצת ייחודי ושונה ואחר ממה שאנחנו מורגלים אליו בדרך כלל בארצנו הקטנטונת.

הירוק בעיניים, הפריחה הורדרדה, הפרות בסביבה והשקט באזור – רק העצימו את החוויה. היה מושלם! לא פחות!!!! ואני ממליצה לכם בחום לקפוץ ולבקר במקום היפהפה הזה.

רק זכרו:

איכשהו, השלט הזה הצליח להצחיק אותי. אולי גם אתכם!?!