מתוק מדבש

מה נעשה? לאן ניסע? אנה נפנה? מה, מה נעשה???? טרפת חופשת הפסח לא פסחה עלינו ובחג, ויומיים לפני הסוף, כשתומר היה משוחרר מעבודה ושוחרר בעל כורחו מרכיבת האופניים החלטנו להדרים לקיבוץ יד מרדכי, לסיור בבית הדבש והדבורה. כשעה, שעה ורבע של נסיעה מכובדת – והיינו שם. המקסימום עבור ילדינו. עשר דקות נוספות של נסיעה, היו יכולות להפוך לכאוס שלם! גם אצלכם זה ככה!?!? אוףףף!

בכל אופן, שילמנו עבור שלל הפעילויות (כמה מילים בדבר התשלום – בסוף הפוסט), שמסתבר שאינן מסתכמות רק בדבש ובדבורה. ומאחר וסיור יוצא בכל שעה עגולה ונותרו לנו כעשרים דקות הילדים בחרו ל״התחמם״ עם קרטיבים. ברקע הושמעו שירים של ״התקווה 6״ מה שלגמרי חימם את האווירה המשפחתית שלנו וכשאמרנו ש״התקוות״ הם הדודים של הילדים, או למעשה אחיי, זכינו לרצף מפרגן של שירים עם אנקדוטות חביבות על ילדות קטנות שאוהבות לשמוע ״שימי לי עוד רום״ בשעות הפנאי… חינוכי ביותר! 😄

כדי לנצל את הזמן עד תום, חצינו את הכביש לפגוש מקרוב את העגלות החביבות ברפת. ילדינו העירוניים התקשו לסבול את ריח הרפת המיוחד וחזרנו לנקודת ההתחלה.

ב- 12:00 התכנסנו בבית הדבש והדבורה ושמענו מפי יניב, הדבוראי החתיך והסבלני, שקיבוץ יד מרדכי הוא בית הייצור הכי גדול לדבש בארץ, למדנו על תהליך הפקת הדבש, על סוגי הדבורים השונות, על דבורת הדבש שמייצרת לנו מזון, על הדונג ויערת הדבש, פרופוליס ושאר אינפורמציה מעשירה. זכינו אפילו לראות את הכוורות ואת הדבוראי בפעולה כשהכל התנהל מעבר לזכוכית, בצורה בטיחותית לצופים ומעניינת למאזינים.

לאחר מכן הכנו נרות מדונג, שהדיפו ריח מעולה של דבש והיו פשוטים ומתוקים להכנה.

לאחר טעימות של דבש, יצאנו לתחנה הבאה: סיור של חצי שעה בעגלה רתומה לטרקטור במרחבים של קיבוץ יד מרדכי. תענוג!!! עבור הילדים הישיבה הפאסיבית בעגלת הטרקטור ותוך כדי שמיעת הסברים – היא פתרון מעולה! חינוך ולמידה לעוסים וללא מאמץ.

נוגה – אשת הצוות ה״קולית״ שגם נהגה בטרקטור וגם הסבירה בצורה רהוטה וברורה, מבלי להציף ביותר מדי מידע לא חשוב – הייתה נהדרת! שמענו ממנה על הפרות והרפתות, על מכון החליבה, על בית האריזה לפירות הדר, על הקיבוץ שהותקף במלחמת השחרור ועל שחזור הקרבות שהיו ביד מרדכי.

חלפנו על פני חוות הלולים, וזכינו לשמוע על דור שלישי בקיבוץ שהקים מוזיאון ״משואה לתקומה״, כולל דגם של גטו ורשה ודגם של הבונקר בו נהרגו מרדכי אנילביץ׳ וחבריו. היה מרתק לשמוע בכמה עשייה הקיבוץ הזה מעורב ומעניין ללמוד על ההיסטוריה ועל דור חדש שזוכר ומנציח. כבוד!

התחנה השלישית הייתה ביקור במוזיאון ״קיבוץ של פעם״. שמענו הסברים על איך חיו פעם, על משחקי הילדים שלא נקנו בחנות אלא הוכנו בידי בני הקיבוץ, על כלי האוכל, על הסנדלר שתפר את הנעליים באדום (לבנות) ובחום (לבנים), על הלינה המשותפת בקיבוץ, על הצנע, על מחברת השמירה שבה הייתה כתובה כל האינפורמציה החשובה ועוד.

זכינו להסתובב במוזיאון הזעיר הזה ולהתבונן במונומנטים ההיסטוריים, שחלקם היו עוד בדור שלי… וואו! כנראה שגם אני כבר נחשבת ״מפעם״… 🙂

אז ״הברזנו״ מהתחנה האחרונה וכנראה שהחמצנו איזו פעילות מסעירה, אבל יצאנו לחירות והלכנו להשביע את בטננו הרעבה בסלטים, צ׳יפס ושיפודים על האש ב- ״נתחים – גריל ישראלי״ בצומת יד מרדכי.

היה חביב – לא יותר – אולי בגלל פסח ואולי כי זהו אופי המקום. חזרנו הביתה, שבעים ומרוצים – לא לפני שאכלנו עוד גלידה, לסיום סיומת….

ועוד כמה מילים, ברשותכם, על עניין המחיר: הפעילות בקיבוץ יד מרדכי עולה 50 ש”ח למבוגר ו-55 ש”ח לילד (ילד מגיל שנתיים חייב בתשלום). חשבון פשוט ילמדכם שמשפחה ממוצעת, בת 4- 5 נפשות תשלם לא פחות מ-210 -265 שקלים, אם לא יותר… אמנם נכון שהמחיר כולל שלל פעילויות, סיורים, הסברים וערך מוסף לילדים, אבל בחישוב הכולל ליום בילוי – לא לכל כיס זה מתאים וגם לא בכל תקופה! תוסיפו לזה גם ארוחת צהריים במסעדה (אם אין כוח להכין סל פיקניק – ולעיתים קורה שאין כוח!), וארטיקים לפני ואחרי, ו… יופי!