סוף הקיץ בקיבוץ

״כשיסתיימו הקייטנות והחופש האמיתי יתחיל, בואו איזה יום אלינו לקיבוץ״, הציעה לי בחביבות אדווה אי שם בתחילתו של החופש, כשהחום עוד לא היה מפלצתי, כשעוד הייתה מסגרת והיו שעות וזמנים וסדר, וכשהימים עוד היו שפויים עם הילדים. והנה, הגיעה השעה והיא שוב כתבה שאנחנו מוזמנים. ״בשבת ה- 22 לחודש, יש הפנינג לסיום הקיץ. בדרך כלל זה ממש כייף,״ הודיעה בשמחה ואני קפצתי על המציאה! סוף הקיץ!?!? באמת!?!? אם כך, בטח שבאים! אז לקחנו את עצמנו, ואת ילדינו, ואת מטלטלנו (זו רק אני או שכולם סוחבים את כל הבית איתם לטובת הילדים!?!?) ונסענו בשבת בבוקר לבקר את בני הדודים של בעלי היקר, בקיבוץ להב שבדרום. אם תשאלו אותי, לי באופן אישי, סוף הקיץ עוד נראה ממש רחוק. בכל זאת, היו עוד 12 יום עד סוף החודש והחזרה ללימודים ועוד חודש לפחות עד שניפרד מהחום המעיק ונתחיל ליהנות מימי סתיו נעימים. אבל סוף הקיץ בקיבוץ היה חי ובועט ונחגג ברוב הדר ופאר. מה לא היה שם!?!? מגלשות ענק עשויות ממתנפחים, קיר טיפוס מתנפח, עמדת פופקורן, ברד ושערות סבתא, ארטיקים שחולקו לכל מעוניין, נקניקיות בלחמניות, טרופיות, צלונים נמתחו מעל המדשאות, מחצלות נפרשו וכיסאות פוזרו כדי שיוכלו לשבת בניחותא (מי שילדיו כבר בוגרים. אצלנו זה עוד רחוק מלהיות המקרה…), עמדת צילום ומגנטים והכל מאורגן לעילא ולעילא! תומר, האישלי, היה בעננים. זה היה המסע בחזרה לילדותו, אלא שהפעם זה נעשה עם ילדיו: הבריכה, הזיכרונות עם בני הדודים, ביקור קצר באורווה ואצל חזירי הקיבוץ… והילדים? הם היו מבסוטים. הם שינו אווירה, נפגשו עם עוד ילדים, התענגו על פינוקי האוכל והשתוללו בבריכה עם המתנפחים. בעוד ילדה אחת עם מצופים תלויה עליי (כן, כן! היא סוף סוף הסכימה לשים מצופים!!!) וילד אחד שזה עתה נפטר מהם ולמד לשחות לבדו, אבל עדיין חושש קמעה – תלוי על צידי השני, התבוננתי סביב. ושמתי לב שלאנשים בקיבוץ יש המון סבלנות. ההורים היו קשובים לילדים, שוחחו עימם, הסבירו בנועם, הכילו את השיגעונות, נהנו מהשבת המשפחתית והכייפית, כאילו לא את סוף הקיץ חוגגים כאן, אלא דווקא את תחילתו. כאילו לא היו חודשיים של חופש ורגעי שעמום ושגעת כללית בגלל החום המטורף. כאילו הכל נורא פשוט. וזה היה מקסים לראות!!! וזה גרם לי לתהות ולהרהר: האם בעיר יש כל כך הרבה רעש וחוסר שקט (פנימי) להכיל ולהיות נוכח!?! ואולי זו סתם אילוזיה??? אולי חגיגת סוף הקיץ המקסימה בקיבוץ פשוט הצליחה לשמח אותי עד כדי תעתוע? כך או כך, ומעבר להנאה שהייתה לנו ביום הזה, לכיופים, למפגשים, לזיכרונות ולפינוקים, המסר הדהד והיה ברור ואופטימי ביותר. נכון שהתאריך היה רק ה-22 באוגוסט, אבל סוף הקיץ כבר ממש מעבר לפינה (ונכון לכתיבת שורות אלה, הוא כבר לגמרי כאן). וזו בהחלט סיבה נהדרת לציין ולחגוג!