סיפורי אאוטפיט #11
עודכן: 10 בספט׳ 2020
נועמי אחזה בכובע הקש שעל ראשה פן יעוף. שמלתה הלבנה התנופפה ברוח האילתית החמימה. כל אוגוסט הגיעו לכאן מפריז והיה נדמה שהיא חיה כל השנה בשביל השבוע הזה באילת.
Vacances!
הילדים השתכשכו בבריכה וצרחו צווחות שמחות של ילדות.
נדמה שבפריז לא הייתה להם את האפשרות הזו.
הכל היה צריך להיעשות בשקט. באיפוק. בנימוס.
מה גם שמזג האוויר איפשר רק לעיתים רחוקות לצאת החוצה ולבלות שעות בים ובמים.
ג׳אן-קלוד שתה בירה על שפת הבריכה עם חבר והיא הורידה את כובע הקש מראשה, פשטה את שמלת התחרה שלה, סידרה את חלקי הבקיני המנוקד שלה והניחה את נעלי האספדריל שלה בצד.
היא נשכבה על מיטת השיזוף.
ספר טוב היה מונח לצידה וכוס סודה מלאה בקרח עמדה על השולחן הקטן לידה.
היא חשבה כמה מעט יוצא לה להיות בחוסר מעש.
דומה שתמיד חיה במרדף: לעבוד, לבשל, לעשות קניות הביתה, לכבס, לגהץ, לקנות בגדים לכולם, לעבוד עוד קצת אל תוך הלילה, על המחשב…
רק שבוע אחד בשנה היא יכלה ליהנות מהשקט. לנוח. להרים רגל על רגל. להתבטל.
להיות קצת ילדה: חסרת אחריות, משוחררת מכל עול, מבלי לחוש אותו רובץ על כתפיה.
והיא הייתה אסירת תודה על השבוע הזה.
Comments