סיפורי אאוטפיט – #2

זוכרים את הפרויקט הזה, “סיפורי אאוטפיט”, שהחל בחודש שעבר? אחת לחודש, אעלה סיפור קצר שכתבתי בהשראת תמונה של מערכות לבוש מפינטרסט. מוזמנות להצטרף, להגיב, להעיר ולהאיר.

והנה התמונה שבחרתי לחודש נובמבר:

ניר אהב לצחוק על “תיק הרופאה” שלה. הוא היה עשוי עור משובח, בצבע קינמון מושלם, אבזמיו היו זהובים ושיוו לו מראה רציני, והייתה לו רצועה ארוכה שניתן היה ללבוש ב״הצלב״ על הגוף. תכולתו הייתה אדירה והכילה את כל ענייניה האישיים, את כל הדפים, החוברות והמסמכים שלה, שלא לדבר על מחברת הרשימות שלה, שהתחלפה תדיר. בינה לבין תחום הרפואה לא היה שום קשר! היא הייתה בסך הכל סטודנטית לעיצוב תעשייתי בבצלאל וכל שרצתה היה להתמקד בתואר שלה ולסיים אותו בהצלחה. כעת, עמדה בתור הארוך בבית הקפה הסמוך לקמפוס וחיטטה בארנקה. היא הכינה מראש את הכסף הקטן עבור כוס האמריקנו ומאפה הגבינה האהוב עליה. החגים הסתיימו לא מכבר ומזג האוויר נהיה קריר, במיוחד בירושלים. היא לבשה את הסקיני ג׳ינס שלה, אחרי אתנחתא ממושכת ממנו. הוא הרגיש עליה הדוק באופן מיוחד, לאחר כל חודשי הקיץ שעברו עליה בזלילה ללא חשבון, עם בגד ים זעיר, כוס אלכוהול ביד, צחוק משוחרר ותחושת חופש מוחלטת. אפילו החולצה עם הפסים האדומים שכה אהבה הרגישה על גופה כזרה. פתאום כבר לא הייתה רפויה ומשוחררת על גופה כבעבר. או שאולי רק היה נדמה לה. רק נעלי האולסטאר הלבנות גרמו לה להרגיש צעירה וקלילה. סטודנטית נצחית. תורה הגיעה והיא הזמינה את האמריקנו והמאפה, ולמרות שהכסף כבר היה בידה, מוכן ומזומן, היא הרכיבה את משקפיה ובדקה שהסכום נכון ותואם את המבוקש. היא הציצה בשעונה ונחרדה. היא תאחר לשיעור הראשון. כבר לא היה ספק בכך. וכבר שמעה בדמיונה את הערתה העוקצנית של המורה על “האיחור האופנתי” שלה ופניה נפלו. ובאותה נשימה, ידעה שבערב, כשתספר לו, ניר יחליק יד על ראשה במן מחוות נחמה, וידביק נשיקה על מצחה ויאמר לה שבכך, דווקא בכך, טמון כל החן והקסם שלה. בפיזור הדעת, בחוסר תשומת הלב לפרטים מסויימים לצד תשומת לב רבה מדיי לאחרים, בקלילות שבה, לצד הרצינות התהומית. בדיוק בגלל כל אלה אהב אותה כל כך. ודי היה במחשבה הזו כדי לעודד את רוחה.