סיפורי אאוטפיט #3
עודכן: 10 באוק׳ 2020
היא לא הייתה בטוחה לגבי הזוגיות החדשה, אבל ידעה בוודאות שלהתקדם זה הדבר הנכון. זרזיף הגשם הבלתי פוסק מאז שעות הצהריים הזכיר לה כמה אהבה להישאר בבית בימים כאלה, במיוחד בערבי שישי, עם הילדים ואיתו. אבל עכשיו, הכל התפרק, נאנחה לעצמה חרישית, והשתחלה לתוך הג׳ינס השחור, הצמוד. זהו עידן חדש, שמעה את עצמה אומרת בפעם המיליון אולי, ולבשה את חולצת הפסים. פסים תמיד גרמו לה לחוש נערית. בלי גיל. בלתי מנוצחת… האמנם?!? נתי בילתה אצל החבר שלה, והבנים הלכו גם הם לחברים. הם היו גדולים כבר, בני 17 ומעלה והסתדרו מצוין גם כשלא הייתה בסביבה. אבל היציאה מאזור הנוחות שלה, שינוי ההרגלים, והיציאה פתאום בשישי בערב אל גבר אחר, שאינו זה שהתחתנה איתו, היו זרים ומוזרים לה. גרי היה ״בחור טוב״, כמו שכולם אהבו לומר. עדין, משכיל, איש שיחה ומעל לכל ספק, חתיך וגברי. לא סתם נתי הכירה ביניהם. ואיזה מוזר זה שהבת שלך מכירה לך בן זוג פוטנציאלי, חשבה כשלבשה את מעיל הטרנץ׳ האהוב עליה. מוזר, נכון, אבל גם פירוק המשפחה שהייתה לה, זו שבנתה במשך למעלה משני עשורים במסירות ובאהבה, היה עניין מוזר ביותר מבחינתה. מוזר והזוי ופוגע ולא שייך אליה. אבל כן שייך אליה… היא נעלה את המגפונים החומים וזרקה את הצעיף הבהיר סביב צווארה בנונשלנטיות. ככה הוא בגד בה. בנונשלנטיות. כאילו היה זה עניין של מה בכך. עד שהחליטה לשים קץ לעניין הזה ולסיים את ההשפלה הזו. היא אספה את התיק השחור מהשידה בכניסה והביטה סביבה בתשומת לב. אולי היה זה מבט של הרגל. ואולי מבט של השלמה. היא יצאה מהבית, בדרכה לפגוש את גרי. הגשם המשיך לרדת בעיקשות, אך הוא היה עבורה עכשיו כמו מבול של נצנצים. להתקדם, חשבה בלי קול. להתקדם זה הדבר הנכון לעשות, ידעה בוודאות.
コメント