סיפורי פיות

לפני כשבועיים, אספתי את מייקי יותר מוקדם מהקייטנה ונסענו להסתפר. מדברים, מספרים חוויות, מתעדכנים ורגע לפני שהגענו למספרה, הוא מודיע לי ששכח משהו בגן… כמעט חריקת בלמים! מה שכחת!?! את השן שלי! הוא אומר באכזבה. השן שלך!?! כן, נפלה לי השן היום!

אז לצד ההתרגשות הגדולה והשינוי במראה ובחיוך שצריך להתרגל אליהם, חזר הדיון הישן: האם הפיה תגיע למרות שהשן לא תהיה מתחת לכר היום? האם בכלל יש פיה? ״את סתם אומרת, אין פיית שיניים. הפיה זו אמא״, הוא פסק בהחלטיות ובכל זאת ציפה לתשורה ממנה, שתחכה לו מתחת לכר.

אבל הפיה הייתה עסוקה ולא הספיקה להתארגן לדבר המפתיע הזה שקרה, והילד שמח בצדקתו שאין פיה וזה סתם קשקוש ובכל זאת הבחנתי שהתאכזב קמעה. ואחרי יומיים באתי לאסוף מהקייטנה שוב והפעם הוא כבר רץ אליי עם שקית. ״עוד שן נפלה!״

טוב, עכשיו הפיה החלה להילחץ…. שתי שיניים וכלום!?!? איזו מן פיה זו? לורי קמה למחרת ואמרה שהפיה של מייקי לא שווה כלום! כבר שתי שיניים נפלו וכבר עברו שלושה ימים וכלום לא קרה. אמרתי שהיא בטח עסוקה ולא הספיקה להגיע לכל הילדים… זה הניח את דעתה! מייקי לעומת זאת כבר הפסיק לשאול עליה. התייאש, המסכן.

אז רצתי לקנות לו את הלגו שקיוויתי שיספק אותו, וכתבתי לו מכתב התנצלות וברכה מהפיה וחיכיתי להטמין לו את זה בלילה מתחת לכר, לא לפני שביקשתי ערב קודם שלא יישכח לשים את השיניים מתחת לכרית. ציניקן שכמותו עוד אמר לי בביטול: ״אה, תעזבי. היא כבר לא תבוא״. ולמחרת הוא התעורר ואפילו לא בדק מה שם קורה, מתחת לסדינים. זו הייתה לורי שקראה בהתלהבות: ״בוקר טוב! ראית שקיבלת מתנה מהפיה!?!״ והוא, טרוט עיניים ולגמרי לא מאמין, הלך אחריה שוב למיטתו ומצא שם את המתנה והמכתב. לורי הקריאה לו את המכתב נרגשת מאד. הוא הנהן קצרות קרע את העטיפה מהמתנה ואמר: ״תודה רבה, אמא. את אחלה פיה!״ הילד לא פראייר! 🙂

על אף חוסר האמונה שלו, היה לי חשוב שהפיה תבוא לבקר אותו. אולי כי לורי, בתור הבכורה, האמינה בכל ליבה שיש דבר כזה – פיה, (ונראה לי שעד היום היא נאחזת בזה במלוא האמונה), ונהנתה משלל מתנות מתחת לכר, עד שבשן התשיעית הודעתי שזהו. אחרי שמונה שיניים שנופלות הפיה כבר לא מגיעה! תכלס נגמרו לי כבר הרעיונות למתנות קטנות ומלהיבות.

בחו״ל אני יודעת שמקובל לאסוף את השן ממתחת לכרית ולשים לילדים כסף בתמורה. שני דולר או משהו בסגנון. מה אתם אומרים? פחות אוהבת להפקיד כסף אצל ילדים בגיל הזה. מצד שני, זה יותר חסכוני מכל הלגו והמתנות שאי פעם יקבלו מה״פיה״.

אז איך זה אצלכם? ומה דעתכם על רעיון הפיה הזה? אצלנו זה עבד מקסים עם הבכורה. חוויה ראשונית כזו, תמימה ומתוקה שאף חבר מהגן או אח גדול לא יהרוס. עם הילדים הבאים החוויה הזו כנראה מתקלקלת, מקבלת אינטרפרטציות חדשות, עוברת קצת דפורמציות… נראה לי שמייקי הבין את הסיפור עוד מזמן ונראה לי שהפיה עכשיו תפרוש מתפקידה אצלנו, ונראה איך נלי תתייחס לכל זה בבוא היום, אבל בגדול אני אוהבת את הקונספט, את הנתינה ותשומת הלב וגם את המכתבים, עם המסר מהפיה (למשל, להקפיד לצחצח את השיניים בכל בוקר וערב!).

יש דברים תמימים ומקסימים כאלה שלא נס ליחם. ואולי כן!?!? מוזמנים ביותר לשתף איך זה אצלכם…