פסח בימי קורונה

איזו הזיה, הא? נראה שהחיים שלנו עכשיו הם בכלל קטע לקוח מסרט… נפלה עלינו הקורונה הזו ושיתקה לנו את החיים. עכשיו, צריך להתמודד. להתמודד עם שיגרה שהופרה, עם הילדים שנשארים בבית ולא הולכים לביה"ס ולמסגרות, עם מקום עבודה שלא פוקדים מדי יום (אבל עבור חלקנו, את העבודה עדיין צריך למלא), ועם ההנחיה להישאר בעיקר בעיקר בבית, כי כרגע זה הכי בטוח. לא פשוט. ועוד לא אמרתי כלום על אי הודאות, ועל הדאגה הכלכלית, והחרדה הבריאותית, כמו גם על הנתק והבידוד שנכפו עלינו, בעיקר מהורינו, ומהסבים והסבתות במטרה להגן עליהם ולשמור על בריאותם, אך גם מהאחים, האחיינים ומהחברים.

כמה פעמים שמעתן בשבועות האחרונים את המשפט האלמותי: ״לעשות מהלימון לימונדה״??? נכון! הפתגם הזה נהיה אופנתי במיוחד כי באמת לא פשוט עכשיו, ואיכשהו צריך להוציא מזה את הטוב ולעשות עם זה משהו מועיל. אההה, וגם לא יזיק שנלמד איזה שיעור או שניים מהתקופה הזו…

אז איך אנחנו מתמודדים בתקופה הזו? הנה הצצה קטנה ליום-יום שלנו:

1. אנחנו ממש משתדלים לייצר לנו איזו שיגרה. אמנם אני מודה שבימים אלו אין לי שום תחושת זמן והלילות נכנסים עוד יותר מאוחר מהרגיל (שהוא גם ככה מאוחר אצלנו), אבל גם הבקרים מתאחרים וכל השעות שהיינו מורגלים בהם, זזו קצת צפונה. מכיוון שאין לאן למהר, זה לא ממש משנה… יחד עם זאת, יש שיגרה של למידה, מסכים, יצירה, ארוחת צהריים, ״זמן אמא״ כשאנדי ישן, ואחה"צ / ערב שהוא יותר גמיש (וגם קצת כאוטי) כשתומר חוזר מהעבודה ועד לארוחת הערב והמקלחות.

2. אני מקפידה שהילדים יעשו את המשימות שניתנו להם במסגרת ה״למידה מרחוק״. בכל זאת צריך ללמוד משהו ולשמר את המיומנות הזו, כדי שלא יווצרו פערים גדולים מדיי, once הם יחזרו לספסל הלימודים…

3. אני יוצאת מהפיג׳מה כל בוקר ומתלבשת כאילו מישהו אמור להגיע הביתה, או כאילו אני אמורה לצאת לפגישה. אני גם מתאפרת ברוב הימים ושמה בושם. פשוט כי זה נותן לי הרגשה יותר טובה. זה עוזר גם לתחושה הכללית, שהכל חוזר לשיגרה… אוטוטו. כנ״ל לגבי הילדים. ברגע שקמים, מתלבשים.

4. אני מכינה שתי ארוחות ביום. לרוב זה צהרים וערב באמצע השבוע, ובסוף השבוע זה בוקר וערב. זה נחמד, ומחבר למטבח ולבית וגורם לי לחוש משמעות ותחושת נתינה למשפחה שלי. אני שואלת את הילדים מה בא להם לאכול, יש דיון על זה, רעיונות נזרקים, בקשות מתבקשות ואני מנסה להקשיב לכל הרצונות והחשקים וגם ליישם…

5. אני משתדלת שבכל יום נעשה משהו אחד קטן שהוא fun, כדי לתת איזו חוויה כייפית לילדים. יצירה נחמדה, אפיית עוגה במשותף, סידור המטבח יחד, קטיף פרחים ליד הבית וכו׳. משהו שהוא גם נחמד עבורי ואני מסוגלת לעמוד בו.

6. אני משתדלת ליצור לי ״זמן עצמי״. מכיוון שאני לבד עם ארבעתם מדי יום עד שעות אחה״צ, אני מקפידה שיהיה לי זמן לעשות דברים משלי, אחרת אני אהיה עצבנית וחסרת סבלנות. הגישה שלי אומרת, שאי אפשר להזין את כולם כל הזמן: להכיל, להקשיב, לתת, לטפל, לבשל, לכבס – מבלי לתת כלום לעצמך…. הסברתי לילדים שבצהריים, כשאנדי הולך לישון, זה ה״זמן אמא״ שלי, תוך הסברת המהות של כמה זה חשוב לי וזו הטעינה שלי כדי שיהיה לי כוח בשביל כולם אחר כך. בזמן הזה אני בדרך כלל עובדת, שומעת מוזיקה, כותבת, ומשתדלת לעשות דברים שמסבים לי הנאה. גם בבוקר, אני משתדלת לרדת לגינה חצי שעה לפני שכולם קמים, לנשום אוויר נקי וליהנות מהשקט שלפני הסערה… קפה טוב, ספר כייפי וזמן לעצמי בהחלט נותנים פתיחה טובה יותר ליום כולו.

7. ספורט – נושא כאוב. לא מגיעה לזה. ניסיתי ממש. 20 דקות, אפילו רבע שעה. לא מצליחה להושיב את עצמי מול וידיאו מוסרט ולנסות להתעמל… הרי אני גם ככה לא מחובבות הג'אנר. מה שכן, משתדלת לצאת מדי פעם לסיבוב ״מסביב לבלוק״… סביב 100 מטר המותרים. אפילו עם העגלה. זה משחרר ומאוורר.

8. משתדלת לבקש מהילדים יותר עזרה בבית: לערוך שולחן, לפנות מדיח, לאסוף כביסה מחדרי האמבטיה, לסדר את הבלאגן אחרי שאנדי משחק, להוציא פח החוצה וכו׳. מה שאפשר. גם אם זה בקטנה….

אלו הטיפים שלי עד כה לשגרת ימי קורונה. ומה שלכם? אולי עוד נרחיב אופקים ונלמד דבר או שניים אחת מהשנייה על השיגרה הביתית בשבועות הקרובים, עד שיעבור זעם…

בימים אלה, אני מאד משתדלת לא לשכוח להסתכל על חצי הכוס המלאה . להגיד תודה על מה שיש, להעריך הרבה יותר מתמיד את העובדה שכולנו בריאים, שיש לנו בית נהדר לשהות בו, להזכיר לעצמי שאנחנו לא בבידוד ולא בודדים – אנחנו יחד, וזה המון!!! וזוכרת להודות אלף פעם ביום שיש עבודה ופרנסה, ומזכירה לעצמי שזו תקופה וזה יעבור וזה לא יימשך כך לנצח. אוטוטו, אנחנו מאחורי זה…. מה שכן, הייתי רוצה לזכור מהתקופה ההזויה הזו, דברים שדווקא היו נחמדים, חיוביים ומרגיעים בימי קורונה, כמו העובדה שלא צריך למלא את היומן עד אפס מקום בפגישות, מטלות ומשימות. אפשר גם אחרת. לא כל שעה פנויה צריכה להיתפס לטובת מטלה… זה נעים שיש גם את ה״חופש״ לא לעשות שום דבר מחייב. וגם למדתי שלהישאר בבית זה לא נורא (ותוהה האם הילדים שלי ידעו את זה קודם!?). בשגרה, אני תמיד ממהרת לצאת, להיות בחוץ, להתחיל את היום בקפה מחוץ לבית. למדתי שאני מכינה לעצמי קפה נהדר ומפנק גם בבית ושיש גם פה שקט נהדר כשהילדים אינם ושאפשר גם לעבוד במהלך היום מהבית, עם גבולות ברורים בין עבודות למטלות משק הבית…

איחלו לי לא מזמן "שכל העצירה הזו תתגלה כשווה ומשתלמת", וממש אהבתי ולכן מעבירה הלאה. מאחלת לנו שנגלה אולי שאפשר לעבוד בעיקר מהבית ולא חייבים להיות שעות על הכביש, בפקקים, כדי להגיע לחדרון שלנו בעבודה כשאין פגישות חשובות. או שאולי נגלה שאפשר להאריך את יום הלימודים ולעבור ל-5 ימים בשבוע, ולהיות בשמחה ובהנאה מלאה עם הילדים יומיים מלאים, כמו באירופה. או שנגלה שמזין וטעים יותר לבשל בבית ונזמין פחות ג׳אנק מבחוץ. ואולי ניזכר שהעזרה למבוגרים, לסבא וסבתא שלנו ואפילו להורים, והדאגה כלפיהם, צריכה להיעשות תמיד, ולא רק בעתות משבר… אולי… מה דעתכם על זה?

בשגרה, אני כל הזמן מצלמת, תמיד רוצה להנציח. פוחדת לשכוח רגעים יפים. אבל גם עכשיו. על אף שאין נופים מיוחדים או חדשים, למרות שאנחנו רוב הזמן בבית, אפילו שהדברים די חוזרים על עצמם, אני מצלמת. מצלמת בעיקר כדי לא לשכוח. וכדי שבסוף היום, אזכור שהיו גם רגעים חמודים. אפילו די הרבה כאלה. ואני מקווה שהתמונות האלה יעזרו לי (ולכולנו, כמשפחה) לזכור שגם היה טוב בימי קורונה. ונעים. ועשינו דברים כיפיים (כמו לאכול ארוחת בוקר בשישי, כולנו יחד, בבית). ונזכור שהיה גם מצחיק (כשאנדי למד ללחוש והתפוצץ מצחוק מזה, וכולנו צחקנו בעקבותיו). וגם טעיםםםם (כי אמא כל הזמן בישלה). ובעיקר, נזכור שהיה אחלה, כי היינו יחד. כולנו. וכולם היו בריאים ועברנו את זה בשלום… זה הרבה מאד בזמן הזה!! ובכלל, אולי זה מה שהכי חשוב לזכור תמיד!?

וכמה מילים לסיום: כי בכל ההזיה הזו, מסתבר שנצטרך גם לחגוג את סדר פסח לבד השנה, רק המשפחה הגרעינית, המצומצמת, שזה הכי אנטי-תיזה לחג גדול ומשפחתי ומלוכד כמו זה. יש האומרים: ״סגר פסח״, אבל אני אומרת שנהיה בריאים, קודם כל. ומציעה לכולנו לחגוג את החג כהלכתו, עד כמה שאפשר: בגדים יפים, כיפות, הגדות על השולחן, יין תירוש לילדים ויין שווה עבורכם, צלחת פסח מסורתית וכל המאכלים שאתם רגילים אליהם בפסח. שבו סביב שולחן ערוך יפה (אפשר לערוך אותו יחד עם הילדים, להפעיל אותם ולגרום להם להיות שותפים מלאים). אפשר להתחבר למשפחה המורחבת בזום או בפייס טיים, ולזכור שאחרי הכל, זו חוויה מטורפת ומשהו שיהיה לנו לספר לדורות שיבואו.

פעם אחת בלבד אירחתי את ליל הסדר אצלנו בבית. זה היה לפני שנתיים, כשהייתי בהריון עם אנדי. זו הייתה חוויה נהדרת מבחינתי. זכות של ממש לארח בבית חג. והיה שמח וטעים וכייפי ומשפחתי. השנה, אזכה לארח שוב אצלנו כנראה שכולנו נזכה להיות מארחים השנה…. ולאור יותר מפנייה אחת שקיבלתי מקוראותיי הנאמנות והמקסימות, לתת הצעה בלתי מחייבת לתפריט ליל הסדר – הנה אני כותבת לכן את הרעיונות שלי לארוחה משפחתית בת 5-6 נפשות (לא לסדר פסח רגיל של 20 איש ומעלה…):

״שעשועי פה״ עד לשלב האוכל בהגדה: ביצים קשות תפוחי אדמה חסה מי מלח מצות חרוסת

מנות ביניים: כבד קצוץ גפילטע פיש / סשימי דג

מרק עוף & קניידעלך

מנות עיקריות (הייתי בוחרת מנת דג אחת ומנת בשר אחת, כפי שאוהבים אותה עשויה): דג סלמון / פילטים של דג דניס או אחר בתנור קציצות טונה / קציצות עוף לילדים מנה בשרית: צלי בשרי / נתח הודו במרינדה / מנת עוף כפי שבני הבית אוהבים אותו

תוספות: אורז או תפוחי אדמה אפויים בתנור בטטות / שעועית מוקפצת / כל ירק אחר שאוהבים, שמוגש חם סלט חסה סלט עגבניות / מלפפונים / סלט גפרורי גזר וסלק

קינוחים אפשריים: עוגת פרג ושוקולד גלידה פבלובה עם תותים ופירות יער מוס שוקולד / מלבי מרציפנים

זוהי כמובן רק הצעה לסדר פסח עשיר וחגיגי ומלא בכל טוב. כמובן שאפשר לוותר על חלק מהדברים וגם להכניס במקום המוצע דברים אחרים, שהם מסורתיים עבורכם ואהובים במיוחד. מפאת קוצר זמן לא אוכל לכתוב כאן מתכונים, אבל בטוחה שתהיו יצירתיות וגם תעזרו במתכונים המסורתיים מהבית, כי אין על הטעם ועל הזיכרונות מהבית!

מאחלת לכולנו ליל סדר משובח ובריא. שנהיה חזקים, ושנצא לחירות ולשגרה במהרה. רק בשורות טובות לכולכם!