פרח נתתי לנורית…

נורית היא ללא ספק הפרח האהוב עליי. אני אוהבת מאד גם את משפחת הורדים והשושנים, אבל בואו נודה על האמת – נוריות הן הרבה יותר ידידותיות! בלי קוצים, לא מסורבלות לגידול ומאד צבעוניות ומשמחות. ולכן, כשמגיעה עונת הקטיף – אני שם! 

בשנה שעברה נסענו לקֵדְמַה לקטוף נוריות. והיה כל כך מקסים! לראות את השדות הרחבים, מלאים בפרחים שאני הכי אוהבת, בשלל צבעים, בהיצע אינסופי – פשוט הרחיב לי את הלב. הילדים אז שיתפו פעולה לגמרי: כל אחד קיבל מיכל פלסטיק ומספריים וקטף לעצמו זר, ואני – במן דחיפות כזו, מעיין שיגעון – עזרתי להם למלא את הכלים שלהם, דוחסת כמה שאפשר לתוך המיכל ויצאנו בשלל רב ומקסים שקישט את ביתנו ועשה לי פורח בלב שבוע שלם, אם לא יותר… הם היו אז ממש בעניין ואני תוהה האם זה היה כך בגלל הראשוניות שבחוויה. האם הם היו לגמרי בקטע, רק משום שזו הייתה הפעם הראשונה והמסעירה בשדה שמותר לקטוף בו…

בכל אופן, השנה לא הייתה שאלה. זכרתי שהקטיף קורה בסמוך לפסח, מחודש מרץ בערך עד מאי וברגע שראיתי שאכן מתחילים, הודעתי לכולם שנוסעים. ללא התלבטות בכלל. אלא שהקטיף של קדמה עבר לבאר טוביה! אמנם לא מרחק היסטרי זה מזה, אבל אני לא אוהבת שמשנים לי 😦

ובכל זאת, לא ויתרתי על התענוג… נסענו לבאר טוביה, שנמצאת ממש ליד קריית-מלאכי, והגענו לשדות המרהיבים בפריחתם הנהדרת. לא היינו היחידים! עשרות רבות פקדו את המקום בשבת השמשית והחמה שנפלנו עליה, שבת שהזכירה לי שהקיץ יהיה כאן ממש עוד רגע, במלוא תפארתו ולחותו וזיעתו ודביקותו. ובאותה נשימה הבנתי שבקרוב ממש תסתיים לה עונת הטיולים המשפחתיים שלנו, ובקרוב מאד נעבור לשרוץ בשבתות, בחופשות ובחגים בעיקר – בים ובבריכה! 🙂 אז יאללה, להסתער! כי לפני שכל זה נגמר, צריך להספיק לקטוף. הערוגות היו מלאות בנוריות בשלל צבעים מעורבבים, ואחר כך סודרו הנוריות לפי צבעים ומילאו ערוגות בכתמים אחידים של צבע. מהמם!!! ואני? אני נהניתי, ממש כמו בפעם הראשונה, אבל היה נדמה לי שלילדים היה פחות מלהיב. נלי הסתמנה כחוליגנית לא קטנה ופשוט קטפה לעצמה נוריות כאילו אין מחר, ואחר כך גם למדה לעשות ״אוהב-לא אוהב״ עם עלי הכותרת, מה שגרם לי להתעסק בלרסן אותה…:-/ והגדולים – ובכך אני מתכוונת לילדים הבוגרים ולאביהם – החום כנראה התיש אותם והם מיצו את העניין די מהר…

בכל אופן, ניסיתי ללמד אותם שכדאי לקטוף את הפרחים הסגורים יותר, אלו עם פוטנציאל הפריחה העתידי הגדול ביותר… וגם שידלתי אותם לקטוף אותם כמה שיותר ארוכים, כדי שאוכל בבית לארגן, ולקצר, ולשזור זרים יפים ואחידים בגובהם. כל ההסברים שלי לא מנעו ממייקי לקטוף רק פרחים לבנים (!!!!), פתוחים מאד וקצרים באורכם ובכל חמש דקות לגשת אליי עם עוד שלושה פרחים כאלו, להושיט לי אותם ולומר לי: ״אמא, אני אוהב אותך!״ אז בהתחלה זה היה מרגש. ואחר-כך חמוד. בסוף זה היה מעצבן ולורי הייתה היחידה שלקחה ברצינות יחסית את מלאכת הקטיף ועזרה לי למלא את המיכלים…

בעיניי, החלק הכי מספק בכל עניין קטיף הפרחים הוא סידור הפרחים בבית…

אני אוהבת לחלק אותם לפי גוונים, לסדר אותם בגובה אחיד ולקצור את הגבעול לגובה שמתאים לי. אני אוהבת את התוצאה הסופית, שמסודרת באגרטלים קטנים וחמודים, ובעיקר אוהבת את העובדה ששבוע שלם (עשרה ימים, אם יש לכם מזל) אפשר ליהנות מהיופי הזה בכל פעם שנכנסים הביתה (בהנחה שקטפתם פרחים סגורים עדיין, ולא כמו מייקי השובב :-))!

אבל מסתבר, שדווקא החלק היותר מהנה עבור הילדים באותו יום, היה העצירה במושב ערוגות, בדרכינו חזרה הביתה.

קטיף נוריות באר טוביה, רחוב ישראל טל. העלות למיכל אחד – 40 ש״ח. מקבלים גם מספריים לגזירה והרבה שמחה בלב….

אז אם זו הפעם הראשונה שלכם בקטיף פרחים – לכו על זה בוודאות. ואם זו הפעם השנייה – נסו שוב ובבקשה תחזרו לספר איך זה עבר אצלכם…:-)