קוראות בקורונה

ימי הקורונה זימנו לי קצת יותר זמן לקריאה. זה לא שיכולתי לשבת לי בנחת ולקרוא כל היום, אבל היו חלונות זמן כאלה, בעיקר בבקרים, בשקט שלי, לפני שהילדים קמו, שהכנתי לי קפה עם עוגה, והתאפשר לי להתענג על ספר באין מפריע.

הראשון שקראתי היה ״ואנחנו היינו עוד ילדות״, של גליה הראל דור המקסימה. ספר קולח לקריאה, שגמעתי תוך 10 ימים, למרות 4 ילדים, בישולים אינסופיים ושאר מטלות של למידה מרחוק, כביסות והחיים עצמם… בהחלט זמן שיא מבחינתי! הספר עוסק בחברות הכי טובות, בזיכרונות משנות ה-80 ברעננה (מקסים במיוחד) ובילדות שהיו וצמחו להיות נשים בוגרות ולא תמיד מבינות. המסע להבנת התעלומה – מדוע חברות הילדות ״חתכו ממנה״ אי שם אחרי הצבא, נרקם בעדינות, ברוך ותוך התרפקות על חוויות הילדות ברעננה. אהבתי את הפשטות, את החיות, ואת הנושא של הספר: חברות בין ילדות, שגדלו להיות נשים, העיסוק במה שהיה והניסיון להבין מדוע זה נקטע. והרי למי מאיתנו אין איזה סיפור על החברה הכי טובה שהייתה לה ופתאום נעלמה? ומה זה בכלל ״החברה הכי טובה״? והאם התואר הזה מתאים לכל אחת, בכל תקופה בחיים שלנו ולעולמי עד? ספר שגרם לי להרהר ובמיוחד להתגעגע לחברותיי בימי קורונה… נהדר ומאד מומלץ.

הספר השני הוא ״מתנת כוכבים״ של ג׳וג׳ו מויס הכה מוכשרת בטוויית רומנים איכותיים ואמינים. על אף שאני מתעבת ״רומנים היסטוריים״, ויש לי חסם פסיכולוגי רציני ברגע שאני שומעת את המילה: ״היסטוריה״, מויס מצליחה לרקום כאן מסע מרתק של נשים, בתוכנית הספרניות הרכובות על סוסים בשנות ה-30 בעיירה קנטקי שבארה״ב. הספרניות מקימות ספרייה רכובה ומשאילות חומרי קריאה לתושבי ההרים הכפריים, כדי להעשיר ולפתח את עולמם ולדאוג לקדמה, עד כמה שניתן בעולם צר וחשוך, שכפוף בעיקר לדת ולדעות קדומות… נהניתי מהרומן הזה, שנתווה לאט לאט, אהבתי את הכוח הנשי, התומך והחכם, את הלמידה הנשית לעמוד על זכויות, לנצח את כוחות האופל ולבחור בטוב, באהבה ובאור. מומלץ מאד, כמו כל ספריה של מויס שקראתי עד כה והמלצתי עליהם כאן.

ומה עוד מחכה לי על המדף!?

1. פרש הברונזה / פאולינה סיימונס – כי המליצו לי עליו מזמן, מכל מיני כיוונים, וכי אני מתכוונת ״לרכוב״ על ההצלחה הנוכחית שלי להתגבר על רומן היסטורי ולהנות גם ממנו. וגם כי סיימונס ידועה בכתיבתה הטובה, הקולחת והזורמת. זה רק הוגן לתת לזה צ׳אנס…

2. איזה גבר מקסים / מריאן קיז – כי יש לי אותו מלא שנים וכי מאד נהניתי מספרה הקודם ״הצד השלישי של הסיפור״…

3. התהילה של אבי, הטירה של אימי / מרסל פניול – כי שני הספרים האלה היו קריאת חובה כשהתגוררתי בבלגיה, כתלמידת חטיבת ביניים. אני לא ממש זוכרת במה הם עסקו (הייתי עסוקה יותר בהשרדות עצמית בארץ חדשה ובלקרוא ספר שאינו בשפת האם שלי), אבל אני ממש כמהה לקרוא את זה ולהיזכר, ואולי אפילו להתגעגע לתקופה ההיא…

4. שידוך הולם (שני כרכים!!!) / ויקראם סת – כי לצד הידיעה שכף רגלי כנראה לעולם לא תדרוך בהודו, אני מאד נמשכת לקרוא על התרבות והמנהגים ההודיים. בטח ובטח כשזה מגיע לרומנטיקה. בואו נראה שאצליח גם כאן להתגבר על המשוכה ההיסטורית…

אז נכון שזו רשימת קריאה מכובדת, והספרים עבי כרס ושמנים במיוחד, אבל כולי תקווה שהקורונה (שבינתיים נראה כי היא משחררת אותנו אט אט לחזור לשגרת חיינו) לא תימשך כל כך הרבה זמן / לא תשוב לבקר פה בקרוב, ומקווה שאמצא זמן לקרוא גם בחלוף זעם, בימים של שיגרה נעימה ושפויה. מבטיחה להמשיך ולעדכן (גם באינסטוש).

ומה ברשימה שלכם? כמו תמיד, המלצות לקריאה שווה – יתקבלו בברכה.