תמונות חיינו

את הפוסט הזה אני כותבת בהשראת חברה טובה, שבארוחת ערב משותפת לא מזמן, שיתפה בעצב שאין לה אף אלבום מסודר שלא אף אחת מהבנות. ״שש שנים, מאז שהגדולה נולדה, ואין לי אף תמונה, אף אלבום כמו שצריך. זה יושב לי הלב ואני לא רואה מתי בדיוק יהיה לי פנאי לשבת על זה…״

אז לכבודה, אני כותבת כאן היום. כי אולי תבוא לה המוזה מפה, ואולי תקבל רעיון או שניים, ואולי גם לא… בכל מקרה, אני חושבת שזה עניין שטוב לדבר עליו. כי הוא נוגע לסדר פיזי, ולארגון מחשבתי, לתיעוד, ולהנצחה של רגעים. והנה אני מתחילה, כי כידוע לכם (או שלא. לא זוכרת אם דיברנו על כך :-)) אני פריקית של תיעוד. אני כותבת הכל: רשימות, חוויות משמעותיות, דברים שהייתי רוצה לזכור, רעיונות – כל מה שאפשר להנציח על הדף כדי שלא ייעלם מתאי הזיכרון, חלילה. אותו כנ״ל חל גם על צילום. מאז ומתמיד הייתה לי חיבה לצילומים, לתמונות. ״תמונה אחת שווה אלף מילים״, כבר אמרו גדולים ממני וצדקו. אפילו בחתונה שלנו התעקשתי על האלבום וצילומי הסטילס יותר מאשר על הוידיאו. ״תמיד חוזרים לדפדף באלבום. אבל כמה פעמים כבר נתיישב לראות את סרט החתונה!?!?״ שאלתי אז ומסתבר היום שצדקתי! לא ראינו את סרט החתונה אפילו פעם אחת מאז… 🙂

כשלורי נולדה, כל העניין הזה של להקפיא זיכרונות, לנצור חוויות – כך שיהיה לי משהו שיישאר איתי לנצח – רק גבר. חשתי צורך עז לצלם אותה, להנציח את הראשוניות הזו, את המראה שלה, את המתיקות, את חווית האימהות, את הפעילויות הנהדרות יחד, מה היא לבשה וכו׳. כשהייתה בת חצי שנה רכשתי סוף סוף מצלמה דיגיטלית (קודם לכן צילמתי עם פילים. שנת 2008, רבותיי. אל נא תהיו שיפוטיים וקשים מדיי איתי). הייתי מפתחת את התמונות, מסדרת באלבומים – ממש כמו פעם, כמו האלבומים המסודרים עם תמונות ילדותי שלי – כותבת לצד זה דברים מתוקים שאמרה, מילים ראשונות ופעילויות שעשינו וינציחו את הזיכרונות הנהדרים.

כל האלבומים ארוזים כעת בקרטונים, כך שאני לא יכולה לצלם לכם שתראו כמה יפה ומסודר זה נראה, אבל אין ויכוח שזו הייתה שיטה מעט עתיקה, כזו של פעם. היום כבר יש אלבומים דיגיטליים ואני מוצאת שגם ככה מרבית התמונות מצולמות במצלמת הטלפון (מה לעשות? זה הכי זמין ונגיש…). ומכיוון שכך, את רוב התמונות מעבירים אחר כך מהטלפון הנייד למחשב – במקרה הטוב – ובמקרה העוד יותר טוב, הכל עובר להיות מקוטלג בתיקיות, ובסופו של דבר התיקיות האלה במחשב הופכות להיות האלבום. כי בעצם למי יש זמן להתעסק כל הזמן עם פיתוח, וסידור באלבום או ישיבה מול תוכנה ועריכת אלבום דיגיטלי מעוצב, עם רקעים, ומדבקות, וכיתובים ולדאוג לפונטים ולגודלם!?!?

אם נחזור רגע לסיפור האישי שלי, אומר רק שעם השנים השימוש במצלמה הדיגיטלית שלנו נכחד. היא השתבשה, וקנינו עוד אחת אחריה, לא מאד מוצלחת, ומאז שנלי נולדה פשוט המשכתי לצלם אך ורק בנייד… כי אי אפשר להפסיק לצלם באמת, ויש כל כל הרבה ציוני דרך, ורגעים קטנים וגדולים כאחד, שרוצים להקפיא ולנצור: ימי הולדת, מסיבות בכיתה ובגן, סתם ימי חול נעימים, ועוד ועוד.

ובתקופה שנלי נולדה, ירד לי האסימון שעכשיו יש לי שלושה ילדים בבית, תודה לאל, והחלטתי שאולי זה הזמן להפסיק עם שיטת ימי הביניים של פיתוח התמונות, לחלק אותן בין הילדים ולארגן לכל אחד את התמונות באלבום משלו. אז התיישבתי להכין אלבום “לופה” (גם זה בטח מיושן כבר. סורי, אבל אני לא הכי טכנולוגית בעולם). לקח לי כמה חודשים ללמוד את הרעיון והשיטה וכשכולם הלכו לישון והיה סוף-סוף שקט בבית, ישבתי לילות ארוכים מול מסך המחשב ועבדתי על זה. זה היה הפרויקט שלי. ובסופו של דבר יצא ספר משגע ואחריו נוספו עוד שניים והרביעי בדרך…

אז נכון שאיכות התמונות המצולמות במצלמת הטלפון הנייד היא לא משהו, אבל יש תמונות שהן מספיק מוצלחות וראויות לפיתוח ואני תמיד בעד למסגר ולפזר בבית. לטעמי, אין יצירת אומנות שתשתווה לתמונה טובה של יקיריך על קירות ביתך!

בשנים האחרונות יש טרנד מהמם לתלות אסופה של תמונות משפחתיות על הקיר באי סדר, בהרמוניה שהיא בעצם דיסהרמוניה: מסגרות שונות, בצבעים, בגדלים ובצורות שונות, מסודרות בחוסר סדר. זה כל כך מקסים בעיניי, שאין לי ספק שיהיה לי כזה ביום מן הימים… אגב, חברתי המקוננת שלא הצליחה לסדר אלבומים לבנותיה עד היום, היא המאסטרית מבחינתי לקירות האלה. אנחנו, החברות, שולחות אליה תמונות ומסגרות פזורות על הרצפה והיא נותנת הוראות טלפונית איפה למקם כל מסגרת ואיך ליצור קיר אומנותי ויפה מזיכרונות משפחתיים. כל אחד טוב במה שהוא טוב, אהובתי.

בכלל, אני סבורה שמסגרת לתמונה היא תמיד דבר שימושי. זו מתנה נהדרת, מכובדת ויפה ולעולם יהיה משהו להכניס לתוכה: תמונה טובה, ברכה מיוחדת שרוצים לשמור, פרינט שווה או פוסטר קטן שהזמנו באינטרנט…

אם למישהו בקהל יש המלצות לשני הסעיפים – אשמח תמיד לשמוע. ובכלל – רעיונות מה עושים עם תמונות, איך שומרים על סדר, ואיך מארגנים את כל התיעוד הזה – תמיד יתקבלו בברכה.