תענוג לי

ביום שישי האחרון של יוני, רגע לפני ששנת הלימודים מסתיימת לה וזורקת אותנו אל חום יולי-אוגוסט על כל מובניו, הפלגתי לי אל האזור האהוב עליי. ארוחת בוקר מטעינה ב״סטלה ממי״ במושב חרות, סיבוב קצר בחנות ושלט בכניסה שהזכיר לי את ״עדילי״.

״את חייבת לבקר שם,״ הן אמרו לי. ״זה עשר דקות מכאן וממש מקסים אצלה.״ אז אחרי שהתפנקתי לי בכריך מעולה עם סלט רענן ואייס קפה משגע, ואחרי שכתבתי את התודות שלי לשבוע שחלף, ואחרי שנשמתי קצת אוויר של הכפר, החלטתי לקחת את ההמלצה בשתי ידיים, שמתי וייז והפלגתי שוב, בין שטחים חקלאיים ואווירה נוסטלגית משהו, שהזכירה לי את השדות מאחורי בית ילדותי. עם מוסיקה טובה, חלונות פתוחים וחיוך על הפנים – כנראה שזה מה שעושים חיי המושב לאנשים… על אף וייז – שאלוהים יברך אותו – לא מצאתי את ״עדילי״ בקלות, אך גם השוטטות הייתה לי נעימה ולא הפריעה כלל. הרי חובבת מושבים מושבעת אנוכי, כך שהיה זה רק מתבקש שאכנס לצרכנייה המקומית לקנות חלה לשבת ולבדוק צינורות השקייה לגינה בחנות ״הגרעין״ הסמוכה ועל הדרך גם לשאול את המקומיים היכן היא מתחבאת, עדילי.

שוב פניתי, שוב עצרתי לשאול, ושוב תהיתי (וגם טעיתי) ולבסוף, בין צמחייה עבותה, התגלה לי שלט מקסים בפשטותו שהוכיח מעל לכל ספק שאני כבר ממש שם.

״עדילי – בית מלאכה, תכשיטים ואקססוריז״, נכתב בשלט ובפנים חיכו אוצרות: כפכפים וסנדלים מהממים, בלרינות של יוסי סמרה במחירים אטרקטיביים ביותר, שמלות מכל הסוגים והמינים, תיקים מיוחדים ושלל תכשיטים שרובם נעשו בידי בעלת המקום עצמה, הלא היא עדילי.

מעבר לשלל פרטי לבוש נפלאים, המיובאים בעיקרם מאיטליה, תמצאו גם מגבות חמאם לים, נרות ריחניים משגעים וגם חצר אחורית רחבת ידיים הפונה אל שטחים פתוחים ובה נערכות מפעם לפעם הרצאות (תעקבו בפייס – חוזרים לשגרה בספטמבר).

בחדר סגור ופרטי שמבטיח לכן אינטימיות במלואה לצד חווית הקנייה תוכלו למצוא אפילו שירותי מניקור ופדיקור. החנות נעימה, ושקטה, באווירה מאד נשית.

בעלה של עדילי, לובקה, הוא אמן מיחזור, ויצירותיו, שאי אפשר להתעלם מייחודן, תלויות ברחבי החנות ומושכות את העין. כה יפה! הסטודיו שלו ממוקם ממש ממול לחנות ואיזו חגיגה זו הייתה יכולה להיות עבורי אם אפשר היה לבקר גם שם באותה הזדמנות, אלא שהמקום היה סגור. הנה הערה לעצמי לפעם הבאה שאני באזור, כי נראה לי שממש לא כדאי להחמיץ הצצה. בטוחה שמדובר בחוויה מיוחדת.

בדרכי חזרה הביתה, עצרתי לקנות פרחים ב״פרחי סיגל״ (בשדרות הלורד בתל מונד) וחשתי את עצמי לרגע כבת המקום. חזרתי עם החלות, הפרחים, ושלל החוויות הישר אל חיק אהוביי ואל קבלת תעודות סוף השנה מחממות הלב של ילדיי. לגמרי שישי כלבבי. שישי של כייף וגאווה! כן יירבו!